הזיכרון מונח אצלי כאן בסלון
תולה תקוות במקום תמונות על הקירות, לאט זה בית
ריחות של עץ התות שסבתא אהבה
תקטוף תקטוף שתישאר לך מזכרת על הזרוע
ואיכשהו הגעגוע דופק בדלת מבקש להיכנס
מביא סיפור, אולי אלפיים ובתוכו גם מסתתר לו איזה נס
ואם תשאל מאיפה באתי
אני פסיפס של אינסוף נשמות
אבל עכשיו אני בבית
מבקשת את האומץ לאהוב
לאהוב
ואת הזמן קדימה אי אפשר לראות
והקללות הופכות קלות יותר
בסוף אתה תגיע
אל המקום בו נסדקות כל הקליפות
נכנס האור וממלא את הפינות שלא ראית
למה אני
למה נשארתי
כמה אני דפוק
למה אותי
למה לא קל לי
לחיות שאותם לקחו
אני מביט אל על
ומסתכל אל תוך שמיים כחולים
עם דם על הבגדים
ואין בי שום דבר
זו רק קליפה, אני חלול מבפנים
דמעות על הפנים
למה אני
למה נשארתי
למה אני
למה אני
עדיין עם פצע
בוער מבפנים
חשוף
למרות השנים
אוחזת כל רגע
ידה של אמי
אף פעם לא נפרדתי
וגם לא אפרד
אז למה אני
למה נשארתי
למה אני
יש סיפורים שלא שמעתי
על עולם קרוב רחוק
מאנשים שלא פגשתי
ששרטו אותם לשתוק
ואל תקרא לזה הסטוריה
כשהסטורי עוד כואב
אם ניצחון הביא אופוריה
מה יביא הפסד ?
ואני שברתי תראש כבר מאה פעם
על מה היה פעם , ולא הצלחתי להבין
עושים שטויות אז בפולין
ואז התחלנו לשתות בשביל הטעם
אבל מה הטעם
בסוף כולנו שוכחים
ארמונות ורסיסים
יש שאלות שלא שאלתי
והאמת נמצאת כל כך קרוב
במקומות שלא ביקרתי
וזה מפחיד אותי לחשוב .
חיים שלמים עוברים בשקט ,
וזה החדר הסגור ,
למרות הכל , הכל בסדר
קשר לא פתור
ואני שברתי תראש כבר מאה פעם
על מה היה פעם , ולא הצלחתי להבין
עושים שטויות של ילדים
ואז התחלנו לשתות בשביל הטעם
אבל מה הטעם
בסוף כולנו שוכחים
ארמונות ורסיסים
אני נוסע באוטו, חגיגה מפוארת
חושב על הערך
מה איבדנו בדרך
וזה היה לפני דקה בערך.
תפסיק לשמור בבטן פירורים קטנים של זעם
עשית כבר תדרך בשביל מה יש את הפעם
דבר אלי תראה אותי
ספר לי אני כאן
חלאס עם השקט בשביל מה יש את הרעש
גם אמא מתפוצצת איך הלב שלה הר געש
דבר אלי תראה אותי
ספר לי אני כאן
רצית להיות פרפר
יכול היה להיות נחמד
חי אולי ליום אחד
אבל איזה יום איזה יום איזה יום
בתוך כל הייאוש אתה חבר של התהום
שכחת מה זה בית רק נשאר לך לחלום
דבר אלי תראה אותי
ספר לי אני כאן
אולי בהפסדים שלך איבדת קצת ממך
הניצחון הכי יפה יושב עכשיו מולך
דבר אלי תראה אותי
ספר לי אני כאן
רצית להיות פרפר
יכול היה להיות נחמד
חי אולי ליום אחד
אבל איזה יום איזה יום איזה יום
יום יום שעה שעה
רודף אותי שורף אותך
כאב כאב
הולך איתי
שלך שלי שלי שלך
אני לא מפסיק זה לא מפסיק
תראה אותי תראה אותך
תפסו אותי שברו אותי
תנסו אותי אני לא בוכה
הקמטים שעל פניה דיברו
לסיפור שלה יש מספר
שאריות של זכרונות של זכרונות
עפות ברוח מאתמול למחר
הפנים שעל קמטיה אמרו
ייאוש זה רק עניין של בחירה
דור רודף דור רודף דור
והשנאה רק מחליפה צורה
ילד שלי
עוד נגיע רחוק
תראה הנוף בצד הדרך
כבר יותר ירוק
ילד שלי
אם הנוף השתנה
תלך ישר
כי ההיסטוריה
חוזרת על עצמה
ילד שלי
בנסיעה בדרך הביתה
דיברו ולא אמרו אף מילה
איך בכלל איך מתחילים לספר
התמימות כבר לא תחזור מרגע שעזבה
ורק תקשיב, היא לפתע אמרה,
תחלום, אבל תישן עם עין פקוחה
עוד תלמד
מספיק אדם אחד שליבו רע
קולה רעד
אני פה בשבילך
כדי שזה לא יקרה
לדור שלך
אלוהים שומר עלינו
מהחושך עד לאור
אלוהים שומר עלינו
אבל אל תשכח
לזכור
כששמעתי מה עבר
עבר עליך
על המשפחה שלך
כשסיפרת את הדרך שעברתם
אז התחלתי להבין אותך
בתלאות אשר עברו
עברו עליך
הרגשתי אומץ ותקווה
בהתחלה קצת לא התחברנו
עכשיו אני ממש מרגיש אותך
ולכאב הזה אין צבע ואין שם
הקשבת לי עם כל הלב
עכשיו אני פתאום נושם
כי לכאב הזה אין כתובת ומספר
אבל המנגינה שלנו יחד
היא תוביל אותנו עד מחר.
לא ציפיתי לשיתוף כזה
תפסת אותי לא מוכן
יושב מולך וליבי דומע
שעם כל זה אתה כאן
כי לכאב הזה אין צבע ואין שם
הקשבת לי עם כל הלב
עכשיו אני פתאום נושם
כי לכאב הזה אין כתובת ומספר
אבל המנגינה שלנו יחד
היא תוביל אותנו עד מחר.
ולכאב הזה אין צבע ואין שם
הקשבת לי עם כל הלב
עכשיו אני פתאום נושם
כי לכאב הזה אין כתובת ומספר
אבל המנגינה שלנו יחד
היא תוביל אותנו עד מחר
81434
זה אני, מחפש את אבא
מי יפסיק ומי ימשיך לצעוד
ילד לך, רק אל תעמוד
אני חי בין מטה ללמעלה
לא עוצר, ממשיך ללכת הלאה
עוד שורה של אנשים ברחוב
הם הולכים ולא הלוך ושוב
בוחר חיים מתחנה לתחנה
רעשים הופכים למנגינה
אצבעות שבורות ואמונה
מנגן על מנדולינה ישנה
מתקרב אל סוף כל כך ידוע
לא מבין ולא שואל מדוע
מתנדב מרים יד באוויר
תשאיר אותי, אבא רק תשאיר
אני כאן, ברוך השם נשארתי
הוא נתן, אני זה שלקחתי
ובמקום לשכוח רק זוכר
המספר איתי להישאר
בוחר חיים מתחנה לתחנה
רעשים הופכים למנגינה
אצבעות שבורות ואמונה
מנגן על מנדולינה ישנה
היום זה מדבר
ואין פה שלג
וכפות רגלי
אינן עוד יחפות
ובתל אביב
שטופת השמש
אנשים רצים ליד הים
מנערים דאגות
אני יכול לרוץ
ולא מפחד
ומה אוכלים היום
היין טוב
הז̞קן מברלין
הכיפה מתאילנד
רבים ברחוב
על חניות
היי נו בואו תראו אותנו
איך בדיוק זרקנו מה שלא אכלנו
בכינו וחגגנו
ולא ממש תפסנו
חיים בהסתרה
שבתוך ההסתרה
היי נו בואו תראו אותנו
כמה התרחקנו הלכנו וחזרנו
לימדנו וסיפרנו
לא ממש תפסנו
עוד מעט צפירה.
סדנאות שתיקה
על שפת הכינרת
בדרום אדום
כבר אין כלניות
והרדיו שקט
שירי לכת
אפר ואבק
ואין ליגת אלופות
משיאים משואות
החזן מפתיע
ונושאים תפילה
אל אלוהי השתיקות
הכלבים נובחים
המספרה עובדת
וכועסים
על רכבות מאחרות
היי נו בואו תראו אותנו
איך בדיוק זרקנו מה שלא אכלנו
בכינו וחגגנו
ולא ממש תפסנו
חיים בהסתרה
שבתוך ההסתרה
היי נו בואו תראו אותנו
כמה התרחקנו הלכנו וחזרנו
לימדנו וסיפרנו
לא ממש תפסנו
עוד מעט צפירה
עד הסיבוב הבא
השתגעתי אני מודה
לא ידעתי לאן אני נכנסת
מאוחר אולי לברוח
או לשחק עם זה תופסת
נוסעת זה הזמן שלי
כבר לא מפחדת
ארזתי את האומץ
כשהיד שלי רועדת
כותבת לי עוד מכתב
שעכשיו יהיה לזיכרון
זה כואב וזה שורף
והכל נכון
לריב איתך שעות
לקלל את הלילות
להתעורר עם הדמעות
לסלוח אלף פעמים
לצעוק על השתיקות
לספור את המכות
מסתירה את הפנים
צודקת או טועה
לא יודעת לאן אני עוזבת
מוקדם מידי לשכוח
או להגיד אני שורדת
שומרת על הלב שלי
כבר לא מוותרת
נשבעתי גם באלוהים
לשם אני לא חוזרת
אוספת את כל השברים החברים
ויוצאת לדרך
שמתי כתר ושמלה
אז מי עכשיו המלך
אייכה? אייכה?
הגעתי לארץ, נישקתי את האדמה
פחדתי שלא יאמינו
אז השארתי את פולין מאחור
את המכות
את הדמעות
את הריבים עם אלוהים
הקמתי בית
אני חיה
עם ישראל חי
הנה שוב הגעתי לכאן
שמש נגד שלג לבן
יושב לי וחושב לי על הזמן שעבר
לא רוצה עכשיו לספר
גם כשזה ישן לא עובר לי
אם היית פה לדבר
היית שר
שיר יפה של בית
היית רץ מתוך המים
לנגן לי
שיר שאז היה מנוגן
שיר שלא שמעתי מזמן
כל הזכרונות כמו ענן משתנה
מנגינות של אור
יהיה לאן לחזור
אל העולם
הייתי שר
שיר יפה של בית
הייתי רץ מתוך המים
לנגן לך
שיר יפה של בית
כמה שרציתי אז בית
הייתי רץ מתוך המים
לנגן לי
הנה שוב הגעתי לכאן
שמש נגד שלג לבן…
שאלתי את איה מה היתה עושה
אם היתה חוזרת לתקופה
שלכאב לא היתה תרופה
בחדר של איה אסור לנגן שלא ישמעו אצל השכן
אין מקום למנגינות יותר
לי אומר שיש בו אמונה בלעדיה אין לו כוונה הוא מסתיר בפנים את הדמעות
כי אי אפשר לבחור לחיות
איך זה יכול להיות ואיך זה מרגיש
אני אף פעם לא אדע
איך זה יכול להיות ואיך זה מרגיש
עוד מחפש את התשובה
בעיניים.. יש עוד סיפור שלא נגמר
סיון היא כבר אמא, שני בנים
והפחדים שלא עוזבים שמדמיינת איך אותם לוקחים
ורון מדבר עם אלוהים שייקח את הכל רק לא את השירים
גם מילים צריכות ניסים
לי אומר שיש בו אמונה בלעדיה אין לו כוונה הוא מסתיר בפנים את הדמעות
כי אי אפשר לבחור לחיות
איך זה יכול להיות ואיך זה מרגיש
אני אף פעם לא אדע
איך זה יכול להיות ואיך זה מרגיש
עוד מחפש את התשובה
בעיניים.. יש עוד סיפור שלא נגמר
פותח לאט את מפת הכאב
מסמן את השביל אל מה קרה
הדרך אל תוך החדרים של הלב
מפותלת מאוד וכל כך ארוכה
כתבתי לך שיר
שיהיה לך סימן
לפיד להאיר את הדרך אליי
ובלילה ההוא התרחקתי כל כך
אל מעבר לזמן
בעיר שמתחת למים
יש מקום להיות תמיד מי שאתה
אמרתי לך ככה זה טוב לי בינתיים
יומיים שלמים להיות במיטה
ראיתי סדרה על אחד שנוסע
מגלה מקומות חדשים בעולם
בכלל בלי לזוז
עצמתי עיניים
לגלות אותי שם
פותח לאט את מפת הכאב
נקודות, נקודות רסיסי התשוקה
סימנים של הגוף שהזנחתי בינתיים
צפים בחלום בשבילי אהבה
הדלקתי לך אור בחדרי החשוך
במקום הבודד ערכתי שולחן
שיבואו מטיילים
חברים למסע
שיגיעו לכאן
בעיר שמתחת למים
יש מקום להיום תמיד מי שאתה
אמרתי לך ככה זה טוב לי בינתיים
יומיים שלמים להיות במיטה
ראיתי סדרה על אחד שנוסע
מגלה מקומות חדשים בעולם
בכלל בלי לזוז
עצמתי עיניים
לגלות אותי שם
הלב שלי היה שבור
נסדק באיזה יום או איזה לילה
מאז חלפו הרבה שנים
למדתי שהוא נשאר שבור גם ככה
במשלחת לפולין
היינו מחפשים פינות
להסתתר מהמורים
ולעשן סיגריות
במשלחת לפולין
ניסיתי לדמיין עשן
ממלא ת׳רחובות
זה לא עשן סיגריות
אנשים רעים אנשים רעים
אני לא מכירה
אנשים רעים אנשים רעים
אני לא מבינה
אנשים רעים מאיפה הם באים
היינו צריכים מזמן לישון
אבל רציתי אל החדר
שבסוף המסדרון
להתחבא להתערבב בלילה
במשלחת לפולין
ניסיתי לדמיין אורות מסנוורים
וקור כלבים בחוץ
באמצע הלילה
אנשים רעים אנשים רעים
אני לא מכירה
אנשים רעים אנשים רעים
אני לא מבינה
אנשים רעים מאיפה הם באים
הלב שלי היה שבור
נסדק באיזה יום או איזה לילה
מאז חלפו הרבה שנים
למדתי שהוא נשאר שבור גם ככה
מחכה בתחנה האחרונה
צופה במציאות שמשתנה
אין זמן שמחבר אותי לאן שאת נמצאת
פתאום הרכבות נוסעות לאט
בין ים של אנשים למצוא אחת
הקור הזה חותך לי את חוטי המחשבה
איך מדמיינים עולם שאת
לא מחזירה אליי מבט
לב חרוט על עץ כולו נשרט
אמיתי או שאולי כמעט
ואיך שוב מדמיין עולם עגול
בתוך חלל כל כך גדול
אין ציור אם אין את המכחול
מה נשאר לי אם היית הכל
מחכה בתחנה האחרונה
.png)
