אני רנטה סלומי, נולדתי באוקראינה ב16/12/89, בלידה מוקדמת..  נולדתי עם שיתוק מוחין, וקבעו הרופאים שאהיה צמח או לא אשרוד הרבה זמן, הנכות שלי מתבטאת בדיבור ולפעמים בתנועות לא רצויות ,  לא מעבר, בתור ילדה נלחמתי עם עצמי, נעזרתי בקירות בשביל ללמוד ללכת. האנטישמיות הייתה מאד כבדה, לא יכלו למצוא לי רופא טוב, הכל מאד יקר.. בשנת 1993 הורי החליטו לעלות ארצה כדי להעניק לי חיים טובים יותר, ורפואה מתקדמת.. ב1994 עלינו ארצה וחונכתי בחינוך רגיל, עברתי טיפולי פיזיותרפיה, ועוד.. עשיתי שירות לאומי ובאותה תקופה גיליתי את הכישרון כתיבה שלי.. ומאז לא הפסקתי לכתוב, כשאני כותבת, שם אני נפגשת עם עצמי באמת, שם זו רנטה האמיתית. בגיל 17 איבדתי אדם מאד יקר לי שזה אבא שלי.. אבא סבל ממחלת לב ודימום בכבד ולא רצה לטפל בעצמו , המחלה הפכה אותו לאדם אלים מאד, ולא הבנתי זאת.. התחלתי לקלל אותו וללעוג לו, לא יכולתי לראות את הפרצוף שלו.. עד שיום אחד הוא צלע לשירותים ויצא משם עם הרבה דם, התחיל לגמגם פתאום ולהתכווץ.. הזמנו אמבולנס.. אמא סגרה אותי בחדר שלא אראה את הזוועה.. לא יכולתי להיות בשקט, צעקתי , השתוללתי.. התפרצתי וצעקתי "אבא".. בשעת החצות אמא התקשרה אלי ואומרת שאבא בסדר.. שמעתי את הקול שלו כל כך נקי.. אמר לי שהוא יחזור הביתה.. נרגעתי והלכתי לישון.. בבוקר קמתי ונודע לי שהוא נפטר בניתוח.. אבא ניפטר  בשבת בבוקר בתאריך 25/11/2007