מֵחוֹף הַיָּם עַד חוֹף שֶׁל אִי
מִשְׁתַּחְרֶרֶת לַחָפְשִׁי
אֵיךְ שֶׁלֹּא אַבִּיט הַחוּצָה
נוֹף צִיּוּר, מַגָּע מִכְחוֹל עָדִין
הָרוּחַ מְלַטֶּפֶת וְהַשֶּׁמֶשׁ נְעִימָה
עוֹד לֹא שָׁכַחְתִּי אֵיךְ קוֹרְאִים לִי
זֶה הַזְּמַן לָקַחַת נְשִׁימָה
מְנַגֶּנֶת בְּגִיטָרָה, מַמְצִיאָה לִי עוֹד שִׁירִים
אֵין רָצוֹן לַחֲזֹר הַבַּיְתָה וּמָה צוֹפוֹת לִי הַשָּׁנִים?
יֵשׁ לִרְקֹד עַד אוֹר הַבֹּקֶר
כְּשֶׁהַיָּרֵחַ מִסְתַּכֵּל
הַהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלּוֹ בְּמַיִם מוֹבִילָה לַיַּבָּשָׁה
רַק הַחוֹל נִשְׁאָר בְּשֶׁקֶט,
הַגַּלִּים לוֹחֲשִׁים "אִשָּׁה"
הַכּוֹכָבִים עוֹטְפִים אֶת הַלַּיְלָה
אַחֲרֵי עוֹד עֹנֶג שֶׁל פְּגִישָׁה
עִם זְרִיחָה אֲנִי נָסַעְתִּי
הַכְּבָשִׂים עוֹבְרִים אֶת הַכְּבִישׁ
עֲיָרָה קְטַנָּה בִּקַּרְתִּי, אַף אֶחָד שָׁם לֹא מַרְעִישׁ
אֲבָל אֲנִי עוֹד לֹא שָׁכַחְתִּי
וְכָכָה זֶה מַרְגִּישׁ