נִילִי אוֹהֶבֶת יָם.
נִילִי הָיְתָה בִּצְפַת.
נִילִי הוֹלֶכֶת לִצְפַת הַיָּם
לִתְפֹּס גַּלִּים קְטַנִּים
וּלְשַׁעֲשֵׁעַ קוֹנְכִיּוֹת
בְּדִבּוּרֶיהָ.
בְּרֶגַע שֶׁקּוֹרֵאת לִי נִילִי:
חַ-פִי! חַ-פִי!
בְּאֵלֶם לָמֶד מִתְחַמֶּקֶת מִשְּׂפָתֶיהָ –
אֶת שִׁירִי אֲנִי מַנִּיחַ לְרַגְלֶיהָ.