מרכיב את עצמי מחדש

כבר לא יוכל למצוא אותה - פתיחה תזמורתית

מרכיב את עצמי מחדש

בדממה של שכחה עצמית, אני חומק
מלנסות ולהצדיק את העבר, צוחק
אותם שבילים של מחשבה
האירו לי באפלה
הכתיבו צעדיי
הותירו טעם מר-מתוק בפה
עד מתי?

צעד לאחור צעד לפנים
לאט מתייצב
הגיע הזמן שלא נשמור הכל בפנים
נדבר, חושב
נספר, אוהב
בשביל מה?

ברגעים קשים חדלנו מלהיות מי שאנחנו
עוצמים עיניים, פוקחים
כמה טוב לראות
שמשהו השתנה בי
אני עצמי זוכר מאין באתי
מאושר כבר לא כואב על מה שאין לי
השמש לי מאירה, חמה
ולא נרגע בי
הדחף לשחרר את שאצרתי
ולחיות את החיים כמו מי שאני
לא ייקחו אותי בחזרה

שנייה ועוד אחת
בלבול לא מפוקס
את שיניי חורק
והשעה שלי הגיעה
כבר נמאס
זה הזמן לא לדלג
שאלה אחת ודי
סוף הסיפור קרב אולי
הביטי בעיני!
מבט אחד, דמעה אחת
והסיפור הזה מאחוריי!


צעד אחד לשמאל צעד לימין
לאט כבר לא כואב
שוברים את השגרה
פותחים את הספרים
זה הזמן להיכתב
זה הזמן להתקרב
אז תיגע!

אנשים מתים חיים את המציאות
ריקה מכל תוכן
כשיש להם משמעות
כמה טוב לראות

שמשהו השתנה בי
אני עצמי זוכר מאין באתי
מאושר כבר לא כואב, תראו מי שאני!
השמש לי מאירה, חמה
כל זה שייך לי
פיסות של מחשבה ומה שאמרתי
דברים שנעלמו מכאן
עכשיו מצאתי
אני מרכיב את עצמי מחדש

ולא נרגע בי הדחף לשחרר את שאצרתי
ולחיות את החיים כמו מי שאני
אני מרכיב את עצמי מחדש

פיסה אחר פיסה
מרכיב לי דמות כבר לא שקופה
עכשיו הזמן להתעורר
עכשיו הזמן לא לוותר
על חלומות שלא הצלחנו למצוא להם תשובה
לטעום את טעם החיים
את טעם האהבה
להתחבר אל הצלילים
אל המנגינה שלך
פשוט היה מי שאתה
מי שאתה

בין מציאות לחלום ישן

בדירה שכורה עם חדר אחד בצפון תל אביב
שני חתולים, שלושים ספרים על הרצפה סביב
היא מתביישת להודות
שבא לה הביתה

בסבך מילים נכון או לא נכון
מה מותר לה להגיד
מחפשת נקודה של אור
ואיך לא להכאיב
כנראה שלא תצא מזה
טוב שבאת

ועוצמת עיניים
שפתיים מתקרבות
אל הבחור שמופיע אצלה בחלומות
ומראה לה
גם כשקשה לה
שהיא שווה
ונותן לה
כל זמן שאין לה
אהבה

היא מחפשת את האמת
בתוך ים של שקרים
אומרים שיש שם הרבה
אבל כולם צפים
מסביב לסירה שלה
צוללת למטה

ובשקט בשקט היא עולה על הפסים
ומתפלאת שמקנאת באנשים ריקים בפנים
שדוהרים מהר אל הסוף
טוב שעצרת

ולא רוצה להזדקן לבדה
רוצה לשמוע אותו אחרי שישים שנה
עוד אומר לה
למרות שקשה לה
שהיא יפה
ונותן לה
גם כשכבר אין לה
אהבה

מאבדת את הזמן
נעה בין מציאות לחלום ישן
אם לא תבוא היא תעלם מכאן
עומדת פה
מחכה שתבוא

ותראה לה שלא נדמה לה
אתה איתה
ותיתן לה
סוף סוף תהיה לה
אהבה

אדם אחר

אומרים יש סיבה לכל דבר בעולם
וברגע הגעת – עמדת שם
ויד לוחצת יד
החיוך קצת אחר
שנינו יודעים יש על מה לדבר

עם כל ניסיון שלי לפתור את החידה
נראה שרק הרחקתי אותך
ממה אתה מפחד?
כבר נהיה מאוחר
והכעס שבי עוד נשאר

אין בי עוד כוח
אותך לשכוח
ואת המילים שלא אמרת
והותירו לי לב כואב
אין בי מנוח
תן לי לברוח
אל אותם ימים בהם לא הכרנו
והאמנתי למה ש...

אומרים כל סיום הוא התחלה חדשה
אך הדף שלי לא חלק
הוא מוכתם בשמך
לא מרפה, לא רוצה לשחרר
והלב על תשובה לא מוכן לוותר

ואותה השאלה מהדהדת בלי סוף
האם אותי כל כך קשה לאהוב?
זה נהיה מסוכן
מאבד את עצמי עם הזמן

אין בי עוד כוח
אותך לשכוח
ואת המילים שלא אמרת
והותירו לי לב
בלי מנוח
תן לי לברוח

אל אותם ימים בהם לא הכרנו
לא הייתי לי אז חסר

אל אותם ימים בהם לא הכרנו
לא היה לי אז לב בוער

אין בי עוד כוח
אותך לשכוח
ואת המילים שלא אמרת
והותירו לי לב
בלי מנוח
תן לי לשמוח
על אותם ימים שבזכותם
היום תראה אותי
אדם אחר

נשיקה ראשונה

נשימות עולות יורדות
פעימות שבחזה
מבטים אילמים ברוח
אל מולי יופי שכזה
פרפרים מתעופפים
מצד לצד
וכשיעלה הבוקר
בעוד רגע אחד
נתעורר לשקט
של הלבד

מדרגות מסתובבות
וחלון אל החצר
כמה שיפה הקיץ
איך החום שלו חסר
באופוריה מטיילים
הולכים יד ביד
גחליליות רוקדות בחושך
ברחוב אין אף אחד

ואם עכשיו כאן
הזמן לא עוצר
הפחד עבר
והרגש בוער
עיניים בעיניים
אומרות את הכל
ולי נותר רק

לנשום לראשונה
למצוא חיוך מוסתר
בתוך התמונה הישנה
לחלום ביום סגריר
להיאחז בכל סימן קטן
שאותי יחזיר
היום
בחזרה
לנשיקה הראשונה

זיכרונות על הקירות
ושיחונת בשדה
איך שלא השארנו פתח
לעתיד שלא יקרה
כמו מטבע שהוטל
נישחק בים
המטוס ממריא גבוה
כבר לא נחזור לשם

ואם עכשיו כאן
הזמן לא עוצר
הפחד עבר
והרגש בוער
עיניים בעיניים
אומרות את הכל
ולי נותר רק

לנשום לראשונה
למצוא חיוך מוסתר
בתוך התמונה הישנה
לחלום ביום סגריר
להיאחז בכל סימן קטן
שאותי יחזיר
היום
בחזרה

לנשום לראשונה
למצוא חיוך מוסתר
בתוך התמונה הישנה
לחלום ביום סגריר
להיאחז בכל סימן קטן
שאותנו יחזיר
היום
בחזרה
לנשיקה הראשונה

יכולנו להיות

הביטי בי ציפור קטנה
לפני שהשלכת
צובעת באדום-זהב
אגם, ענן וקשת

רוחות של סתיו ואור כחול
עוטפים את השמיים
ושתינו נישאות אל-על
ומשתקפות במים

יכולנו להיות כמותם
כמו שני אוהבים –
לצחוק, לבכות, לחצות עוד קו –
בסוף מתחבקים
עם בוא הליל
לשכב לישון
ראשך תחת ראשי
בלי קול שאומר
יכולנו להיות

מבט נוגה וקמט דק
מקשטים את פנייך
ואת יפה ולי קשה
להציץ בעיניים
בסתיו כשקר איתך נעים
אז למה, לי הסבירי?
ואיך באים ימים בהם אותי כבר לא תכירי?

יכולנו להית כמותן
כמו שתי ציפורים
לפרוש כנף לעוף יחדיו
לרקוד במרומים
עם בוא הסתיו
לנדוד רחוק
למקומות חמים
בלי קול שאומר
יכולנו להיות

שני עולמות נפגשים
הקירות מתהפכים
ולילות בלי שינה
מזכירים לי שמה
שרצינו
ואיך שחלמנו לחיות
רק יכול היה להיות

יכולנו להיות עכשיו
זרים מנותקים
וברחוב לחשוב לשווא
אולי מכירים
גם אם נאבד
לעד נזכור איך היינו קרובים

אז הביטי בי ציפור קטנה
זכרי אותי את חופשיה
וכך אל דרכן הן יצאו.

כבר לא יוכל למצוא אותה

משהו צועק בה לא מוכן
משהו מרגיש לה עוד שבור
ריח אהבה ישן-נושן
מתנדף מהמבט ההוא

מנקה היא את חדרי ליבה
ועוד זוכרת
כעיוורת מגששת למגע
לא מתקפלת
ולפתע זה הוא בא עומד מולה
מסתכנת ואוחזת בידו
אך בכלל היא ישנה

מתפללת רק שלא תרעד
אך מתעורר בה רגש לא ברור
מי זוכר כבר מה זו אהבה
מי שהמציא אותה לעד ארור

מנסה בלאט להירגע
ועוד נסערת
מתאפרת ועוטה גם מסכה
דפיקה בדלת
הוא מפתיע ונושק לה לידה
היא מחייכת
מביטים הם זה בזו
קדים קידה
והם רוקדים


אל תגיד לה שהשיר נגמר
אל תגיד לה זה סוף הסיפור
טעם השקרים שלך כה מר
נשיקתך – טעמה הפך עכור

איך נתת לה לרקוד איתך כל הערב
מסובב ראשה ומכופף נפשה
פתאום נשברת
סינדרלה הטיפשה
מדמעתה התלכלכה
נעלה שנשכחה
התנפצה לרסיסים
כבר לא יוכל למצוא אותה