אצבע מציירת עיגולים קטנים על כף היד
מבטים מחויכים, וחוץ מהם אין אף אחד
מחוברים במיתרים סמויים
מקפלים מדים, סופרים שבעה ימים, ועוד שבעה
היא נוסעת אל העמק, הוא ישמור על הגבעה
מחוברים במיתרים סמויים
אהבת נעורים, איך שהם מתבגרים לאט
הימים מרחיקים אבל הם מחזיקים, שישי שבת
זה התום הידוע רק למעט
מחליפים מילים כתובות, היא מרגישה קרובה אליו
מסביב מדבר, אבל אצלו בלב - אביב עכשיו
מחוברים במיתרים סמויים
אהבת נעורים, איך שהם מתבגרים לאט
הימים מרחיקים אבל הם מחזיקים, שישי שבת
זה התום הידוע רק למעט
נכון,
בדיוק מהמבט
הזה, המעודד
אני תמיד נרתע
והם
ניסו רק לעזור
ממה הם מודאגים?
אולי אני שותק יותר מדי?
אבל אני
מסכים כבר לעצמי
להיות במצברוח הפכפך
מול אנשים סביבי
שמצפים ממני
לחייך ולדבר
הם דוחפים אותי קדימה
אז אני עוצר
עוצר
כמעט בבת אחת
חצי בכוונה
כאילו להכעיס
כל כך קשה להסתתר
הם לא מאפשרים
להיות שותף ולא להשתתף
אבל אני
מסכים כבר לעצמי
להיות במצברוח הפכפך
מול אנשים סביבי
שמצפים ממני
לחייך ולדבר
הם דוחפים אותי קדימה
אז אני עוצר
עם השנים אני מתקלקל
כל מגרעה הופכת הרגל
אני מתקלקל
מרוב שחסר - חסר לי כל כך -
יושב מתבזה מול המסך
מרגיש מלוכלך
עוד יום מבולגן, צריך למהר
או משהו קטן שלא מסתדר
ואני מוותר
אני מוותר
תשע ועשרים
כבר מאוחר מדיי
הייתה לי דווקא הזדמנות
תשע ועשרים
הייתי כבר צריך
שנתיים לפני
כמו דרייק וקוביין
למות
עם השנים אני כבר פחות
מוכן לתקן, יכול לאחות
כבר אין בי כוחות
כל קשר חדש נגוע ספק
כמה בתים כבר אפשר לפרק
אני מתרחק
אני מתרחק
אני מתרחק
אני מתרחק
תשע ועשרים
כבר מאוחר מדיי
הייתה לי דווקא הזדמנות
תשע ועשרים
הייתי כבר צריך
שנתיים לפני
כמו דרייק וקוביין
למות
הסטודנט לידי, בן 23, הוא חזר מטיול של שנה
מה עשיתי אני עם עצמי לאחרונה?
והזמר שברדיו - עוד לא בן 20! - איך כבר יש לו שם שיר אהבה ?? -
כשאצלי שרבוטים על פנקס מתקופת הצבא...
וגם כשהתחלתי לנבוט, הפסקתי מוקדם מדי
וגם כשהחלטתי לבנות, הספקתי מעט מדי
ואין אף אחד שמחכה לי
לא בבית ולא בעולם החיצון
חלומות מתגשמים, וזה לא רק עניין של רצון
המוכר שפגשתי בשוק כבר עומד 50 שנה על הדוכן
הוא מביט בי כאילו אני איזו מן הבטחה
ואני בן 31 ומרגיש שאת הרוב כבר לא אקיים
מחכה שהשוק ייסגר והיום יסתיים
כי גם כשהתחלתי לנבוט, הפסקתי מוקדם מדי
וגם כשהחלטתי לבנות, הספקתי מעט מדי
ואין אף אחד שמחכה לי
לא בבית ולא בעולם החיצון
חלומות מתגשמים, וזה לא רק עניין של רצון
כי גם כשהתחלתי לנבוט,
וגם כשהחלטתי לבנות,
את מה שייחלתי להיות -
הספקתי מעט מדי
ואין אף אחד שמחכה לי
לא בבית ולא בעולם החיצון
חלומות מתגשמים, וזה לא רק עניין של רצון
קיר שהתקלף, סדק ברצפה
בגד משלשום זרוק על הספה
כבר רופף האור מכיוון הים
יש בה - בדלות - אושר מסוים
שנינו שני כתמים
כמו טעויות על בד לבן
ואת חותמת בפינה
כל קשקוש סתמי
יכול להיות פתאום מובן
אם כשמסתכלים חושבים - 'תמונה'.
קול מהרחוב כמו נוטע בך
חוסר מנוחה, בצע מלוכלך
אל תתרוששי ככה בקלות
בואי שוב נמצא אושר בדלות
שנינו שני כתמים
כמו טעויות על בד לבן
ואת חותמת בפינה
כל קשקוש סתמי
יכול להיות פתאום מובן
אם כשמסתכלים חושבים - 'תמונה'.
אני יפה ונקייה
לא עוד קרועה ובוכייה
לא עוד חולמת חלומות
לא מדמיינת דמיונות
לא מציירת ציורים
לא מביטה באחרים
כל מבטי תלוי בך
ולא בוכה, ולא בוכה
אמחק חיוך מפרצופי
רק שלח גליך אל חופי
שיתנפצו ללא רחם
לא אבקש שתנחם
אהיה קטנה שוב לא ארעד
רק שלח ידך בי - ואלמד
אגרוף קמוץ, ליטוף נתעב
לי לא יכאב
כי קר הרגע ללא חום גופך הקר
יבש בפה בלי טעם לשונך המר
ללא דמותך
ואחכה בין הסדינים
היתומים, הלבנים
אל הרכות שבקולך
אל הגסות בדיבורך
אל העיניים הדולקות
מאוימות, משותקות
אל יגונך המתפרץ
בלב חפץ
כי קר הרגע ללא חום גופך הקר
יבש בפה בלי טעם לשונך המר
ללא דמותך
יום הולדתה
מעניין מה איתה
בתמונה מחזיק אותה
מישהו במקומי
מנסה לקבור
להשאיר מאחור
"מה אם כלום לא יעזור?"
שואל קול פנימי
"ומעכשיו,
גם אם שוב תאהב
עד הסוף
זה תמיד יכאב"
היא מהתחלה
מתאהבת, גדלה
ואני גם שמח בשבילה
וגם קורס בפנים
כי מעכשיו,
גם אם שוב תאהב
עד הסוף
זה תמיד יכאב
אני זבוב שאיבד את דרכו באוויר
נמלה מבולבלת על שקע בקיר
או עכבר שתקוע באיזה ארון
ואת רוצה לעזור
ואת לא יכולה שלא לחפש פתרון
תהיי אדישה אליי
זה נותן לי מקום
זה נותן לי מקום, זה נותן לי מקום
מרוב שאת רגישה אליי
אני קופא במקום
לא רוצה להעיר אצלך שום תגובה
אני דף מקומט מבצבץ מהפח
אנחה חלושה של תסכול מהמטבח
או סימני נשיכה על העיפרון
ואת רוצה לעזור
ואת לא יכולה שלא לחפש פתרון
תהיי אדישה אליי
זה נותן לי מקום
זה נותן לי מקום, זה נותן לי מקום
מרוב שאת רגישה אליי
אני קופא במקום
לא רוצה להעיר אצלך שום תגובה
רגע שקט
את נזרקת ליום מפעם
איזה טעם
יש מכאן לתקופה ההיא?
ואיך קשה להיזכר לפעמים
אור ורוח
כביש פתוח, הרי גן עדן
שביל בודד בין
אגמי תכלת זוהרים
ואיך קשה להיזכר לפעמים
כשהיה - לא רצינו שייגמר
כשנגמר - איך ניסינו להישאר
אוהבים
גם כשבינינו
האוקיינוס הזה
רגע שקט
את צוחקת, או שנדמה לי
קול מוכר, אך
לא שלך, מבלבל אותי
ואיך קשה להיזכר לפעמים
לו יכולנו לחלום בלי להתעורר
לנופף לשלום אך להישאר
אוהבים
גם כשבינינו
האוקיינוס הזה
וכשנפרדים
כי אבא כבר מזמן לא מאושר
אורז כמה בגדים
אומר לי שאני עכשיו הגבר שנשאר
לשמור על כל השאר
הייתי פעם
מן ילד מבוגר
וכשנשארים
לומדים איך להקשיב ולעודד
עד שמצטברים
סודות איתם צריך להתמודד
אני לא מפחד
הייתי פעם
הרבה יותר בודד
להמציא את הדלת, להקפיא את הזמן
ולבקר את הילד שהייתי מזמן
שסיפרו לו הכול
והוא חנק את העצב
היה לו תמיד יותר מבית אחד
עד שלא היה לו בית בעצם
ילד מבוגר
עומד ראשון, בולע את הכול
בסוף אתה נשבר
לא יודע מה עושים עם זה ואם מותר לך ליפול
ואין את מי לשאול
הייתי פעם
זקוק לאח גדול
להמציא את הדלת, להקפיא את הזמן
ולבקר את הילד שהייתי מזמן
שסיפרו לו הכול
והוא חנק את העצב
היה לו תמיד יותר מבית אחד
עד שלא היה לו בית בעצם
היה לי תמיד יותר מבית אחד
עד שלא היה לי בית בעצם
בואי נדבר
כמו שני חברים
החבל מיותר
בין הטבורים
ונתעורר
נבשל קפה שחור
נתיישב אל השולחן
נחכה עד שכולם
מהבית יסתלקו
ונשתוק איזו דקה
עד שמישהו יתחיל
ונקשיב בסבלנות
ולאט לאט נרפה
והמתח יתחלף בכנות
גם כשזה ישרוף
בואי לא נבכה
דווקא הלכלוך
הוא שינקה
ונתעורר
נבשל קפה שחור
נתיישב אל השולחן
נחכה עד שכולם
מהבית יסתלקו
ונשתוק איזו דקה
עד שמישהו יתחיל
ונקשיב בסבלנות
ולאט לאט נרפה
והמתח יתחלף בכנות
יש מקום בו את שמורה
בשרשרת חיי שזורה
בכל רגע חשוך
לי את מאירה
מלבדך יש עוד מלאך
כשאמצא תשמחי כל כך
וגם את תמצאי
ואני אשמח
ואם את שואלת -
איך רציתי אז שהכול יהיה אחרת
גלי שלי
את נהדרת
את נהדרת בשבילי
גלי שלי
את מאפשרת לי להיות תמיד אני
את נמצאת רחוק מכאן
אך עולה בי מזמן לזמן
ריח שוקולד חם
וחיוך לבן
ואם את שואלת -
איך רציתי אז שהכול יהיה אחרת
גלי שלי
את נהדרת
את נהדרת בשבילי
גלי שלי
את מאפשרת לי להיות תמיד אני
