במקום הזה

הייתי מסתכלת
על אנשים כשהם עוברים
לא מחליפים מבטים
כמעט לא מחייכים

שמות הרחובות מזכירים
אנשים שחלמו להיות כאן
וכולנו עוברים, ממשיכים
קדימה עם הזמן

זקן מקשקש בקופת הצדקה
עד שמישהו זורק לו מטבע
אישה מלטפת כינור במשיכה ארוכה
עד שהצליל גווע

הייתי שרה לעצמי בלי קול
מי יכול לתת לנו קול
אני שרה כדי לשאול
מי יכול לתת לנו קול

בינתיים אנחנו חיים פה
בַמקום הזה
אם נחזיק שנה, אולי נמשיך עוד
נאריך את החוזה

מתחת לשמיכה חם
ואנחנו מרוצים
לרגעים נדמה שאנחנו בדיוק
איפה שאנחנו רוצים

השמש כל בוקר עדיין עולה
על עולם הולך ושוקע
מאיזה מקום שוב עולה שאלה
כמו מאליה


הייתי שרה לעצמי בלי קול
מי יכול לתת לנו קול
אני שרה כדי לשאול
מי יכול לתת לנו קול

מה נהיֶה בעוד מאה שנה
לא רק מה יהיה בעוד רגע
האם בכלל עוד נהיה בתמונה
או שניבלע ברקע

הייתי שרה לעצמי בלי קול
מי ייתן לנו קול
אני שרה כדי לשאול
מי ייתן לנו קול