מילים: יהושע סובול
לאן את הולכת
ישראל
אני שואל
רציתי ללכת איתך
לא ללוות אותך
מובלת דחופה ובהולה
לעזאזל
את שואלת
אם איכפת לי ממך
לא הייתי שומע
את קולך
אם לא היה איכפת לי ממך
לא הייתי שומע
את שאלתך
אתה עוד אוהב אותי
את שואלת
מפתיעה אותי בשאלה
שאני שואל את עצמי
כל הימים
ישראל
את עוד אוהבת אותי
בכלל אהבת אותי חי
או רק את נָעָרייך
על האש
בקולך היפה
שרת את שירייך
בכרמים במטעי-תפוחים
בפרדסי השרון ויפו
שרת את שירייך
בקול נעים
עכשיו
קולות צעקה ניחרת
בוקעים מפיך הפעור
בקול שנאה ממארת
מרֵרתך שופכת (Mreiratekh)
בזעם ארור
אתה עוד אוהב אותי
את שואלת
מפתיעה אותי בשאלה
שאני שואל את עצמי
כל הימים
ישראל
את עוד אוהבת אותי
בכלל אהבת אותי חי
או רק את נָעָרייך
על האש
בימי חֵלדך
היתה נפשך
שוקקת
נשאת דברָייך
בנועם בשקט
עתה עבית כסית
בלי גבולות מתפנקת
דבר אין לך לומר
רק צורחת, צועקת
אני הצודקת
אני הצודקת
אני הצודקת!
צודקת! צודקת! צודקת תמיד!
ישראל דברי בשקט
אם יש לך עוד מה לומר
דברי בשקט
מי שצודקת
לא צועקת
בשקט בוכה
מי שצודקת
לא צועקת
מי שצודקת
בוכה בשקט
ישראל דברי בשקט
אם יש לך עדיין מה לומר
היו לך זמנים אחרים
מגינייך סופרים
נביאים משוררים
היום סרסורים
קושרים לך כתרים
מכשירים שרצייך
בקָ״ן סיפורים
פה ושם ניגלים
מגופך המנופח
שרידי יופייך הנשכח
יופייך שלא נזקק לשירים
דולי פנינים ממעמקי השפה
היללו את חינך
עתה כולך מטוייחָת
בובת-מזמוטים מנופחת
תפוחת לחיים שפתיים
מושתלת מיני איברים לא-לך (minei eivarim lo lakh)
מתברכת בשירת מה-יפית
משתכשכת באהבה עצמית
ישראל אהבתי
פצעי וחבורתי
ישראל אהבתי
ישראל פצעי וחבורתי
ישראל לאן את הולכת
לאן את הולכת אהובתי