אחרי כל כך הרבה שני אני הבנתי, שאולי כבר ואין לי למה לצפות
שמפה זה רק למטה, כותב לעצמי ול-4 קירות
ת'חלומות שלי אני קברתי, מכרתי לעצמי שזה לא אפשרי
ת'החלטות שלי אני לא קיבלתי, זה עושה לי צרבת לעמוד על שלי
פזמון:
אני מת... שמשהו יעיר אותי, יגרום לי ללכת
לראות אם יש עוד ושירגיש אמיתי
כי אני..
שוב מתעורר לאיזה בוקר, לוקח כדור לנקות ת'אסלות,
זה מחזיק לי עד הערב, אחר כך שוב חוזרות המחשבות
(אז) הלכתי לרופא, כל פעם אני ממציא לו עוד בעיות
"תנשום עמוק" הוא אמר לי, "נכון אתה נושם אבל זה בלי שאיפות"
פזמון:
כי אני, מת... שמשהו ירים אותי, יגרום לי ללכת
לקום מהמיטה עם זיק וגם פה- (שוט)
אני מת, שמשהו יעיר אותי, יגרום לי ללכת
לראות אם יש עוד ושירגיש אמיתי