- מילים
- קרדיטים
- קומוניקט
- תמונות
- קישורים
- עוד מאותו אמן
חלק 1/7: רכבת לכיוון אחד
בבטן של חברתי לחיים גדל יצור
מדע בדיוני הנוסע השמיני סטייל, ללא ספק
אבל
מסתבר שפגישה בין מה שיש לכם באשכים
ובין מה שיש לכן בשחלות
מסוגלת, למרבה הפלא, ליצור יצור בדמותכם
לא קיפוד.
לא דולפין.
לא תספיקו לומר פוסטינור
והוא ייתחלק ל-8 תאים
אחרי 5 שבועות יהיה לו דופק זעיר
אחרי 8 אצבעות קטנטנות על ידיים שזה עתה צמחו
אחרי 17 הוא יתחיל לשמוע
ב-20 תוכלו להרגיש את תנועותיו
ב-28 יפקח את עיניו
אחרי 40 או כך ראשו העדיין רך יבצבץ החוצה
ויתחיל הטריפ האמיתי.
נשמע לכם כמו משהו שהייתם רוצים לעבור?
לא?
אז השתמשו באמצעי מניעה.
אנחנו לא השתמשנו.
כי רצינו שזה ייקרה.
כלומר
היא רצתה ואני ידעתי שאני לעולם לא אצליח להגיע להחלטה שכזאת
כאילו
מתי זה זמן טוב להגיע להחלטה
שהולכת לשנות ללא הכר את החיים היפים שהינדסת לעצמך בעמל רב?
קרוב לוודאי שאף פעם.
אבל, שאלתי את עצמי, האם אני, בתור משורר שכותב בעיקר על התנסויות חייו
יכול להרשות לעצמי לא לעבור תהליך שכזה?
אז קפצתי על הרכבת.
רכבת
לכיוון
אחד
שלא הולכת לעצור
לעולם
חלק 2/7: זאת בת
בבטן של חברתי לחיים גדל יצור
או ליתר דיוק, יצורה.
יש!!!
צעקתי בחדר הבדיקות כשהרופא מילמל, 90% בת.
לא שיש לי משהו נגד המין הגברי, אחרי הכל אני נמנה עם המין הזה
ואם להסתכל על העניין מזווית סוציו-פוליטית
אז בעולמנו, בינתיים, בהחלט משתלם יותר להיות
זכר.
המשילה את זה יפה מאוד המשוררת יעל טל כשחרזה בערך כך:
טקסט בלשון זכר הוא טקסט על כל אדם, סיפור של דור
ובלשון נקבה זה על אישה אחת והיא גם בטח במחזור.
אבל מנקודת המבט האגוצנטרית של אב צעיר וחרדתי בהתהוות
משום מה, נראה לי שבת זאת נחיתה קצת קלה יותר לתוך עולם ההורות.
אולי משום שנשים תמיד נראו לי הגונות יותר מאיתנו הגברים
אולי משום שאני חושש שבן יזכיר לי אותי ואז אני אזכיר לי את אבא שלי
ואולי זה בכלל התת מודע שלי שמעדיף יצור שלא יפעל מתוך הרצון לרצוח אותי ולרשת את מקומי.
כך או כך
יש!
הייתה תגובתי האינסטנקטיבית.
חלק 3/7: ילדות מאושרת
בבטן של חברתי לחיים גדלה יצורה
ואני רוצה שתהיה לה ילדות מאושרת
הבעיה היא שאין לי מושג מה היא ילדות
בטח ובטח מהי ילדות מאושרת
לא הייתה לי אחת
היא התפספסה איפשהו בין ברית המועצות לשעבר לישראל היום.
הילדים הכי מאושרים שאני רואה הם שחורים
שמשחקים לבד ב3 לפנות בוקר ברחובות המטונפים תחת ביתי שבדרום תל אביב
עם גופה של איזה עכברוש או משהו
הבת שלי לא תהיה שחורה, אולי ג'ינג'ית, והסיכוי שאני אתן לילדה ג'ינג'ית לצאת ב-3 לפנות בוקר לבד לרחוב בדרום תל אביב הוא
קלוש
כך שהם לא מודל.
גם כל אלה שמרוחים ב4 ס"מ קרם הגנה עם שקית במבה ביד, מפחדים מחתולים ויודעים שתאורטית הם ייקבלו כל מה שהם ייבכו מספיק חזק עבורו
הם לא מודל.
בטח ובטח אלה שנתונים תחת משטר קפדני של מותר ואסור וקרוב לודאי ייגדלו להיות אנשים מאוד בסדר, ממש בסדר, ממש מאוד בסדר כאלה, עד כדי כך בסדר שהם קצת לא בסדר, בסדר?
לא מודל!
יש לי מעט העברה בין דורית שאני רוצה להעביר לה
והרבה העברה בין דורית
שבתקווה
הולכת למות איתי.
כיצד, אם כן, אתם ודאי שואלים את עצמכם, האיש הזה ידע לעזור לבתו
להאמין בעצמה ובבחירותיה, להיות מאושרת, חופשייה, טובת לב ושלווה ושלמה?
ובכן
חברתי לחיים
כל אלה מתקיימים בה בצורה זו או אחרת
כן, כמובן שיש לה את הפאקים שלה, בואו
אבל בסך הכל
וידידה אמרה לי שזה מצביע על כך שכנראה עשיתי את הבחירה הנכונה
אני רוצה שהבת שלי תהיה כמוה.
לא שאני פוטר את עצמי מאחריות
אני אלמד לתפעל את הספינה
אבל היא תהיה הקפטן
חלק 4/7: נחטפתי
בבטן, הלשעבר שטוחה, של חברתי לחיים איזו יצורה מתכננת על חיי
היא כבר הפכה את החזה שלה, ממושא תשוקה עבורי
ליצרן מזון עבורה.
על הרגליים שלה, שהיו רוקדות איתי את הקלילים שבריקודים
היא העמיסה 12 קילוגרמים נוספים.
הכתימה את פניה האהובות.
אומרים שהבת גונבת את יופי האם, חברתי לחיים צוחקת.
קצת.
היצורה הזאת דורשת את מחשבותיי
מחשבותיי היקרות, שהיו נתונות באופן כמעט בלעדי לאמנות, מתבקשות להתייצב
לפעמים אני מתרעם על הדרישה ומשקיע את כל מרצי באיזו יצירה
ואז חש רגשות אשם
או גרוע מזה
חרדה, שמא יגיע הרגע בו לא אוכל להרשות לעצמי עוד להתעלם מעובדת קיומה
ולא אהיה מוכן.
אומרים שדכאון אחר לידה, שתוקף גם גברים אגב, נוחת בדרך כלל על אלה שניסו להמשיך את חייהם כרגיל ולהבריז מקורס ההכנה ללידה
אז הנה, אני מחפש בית חדש
היא מבקשת סביבת מגורים אחרת
משהו פסטורלי
ילדה, כל חיי גרתי בסלאמז של כל עיר שחייתי בה
לונדון, בריסל, איסטנבול, תל אביב
אני אוהב את התפר הזה שבין העוני לעושר, בין הטינופת להדר, בין קשי היום לחולמים
מה את מבינה בכלל? כל מה שעשית בחייך עד כה זה לגדל איברים
למה נראה לך שתרצי להעביר את ילדותך במקום פסטורלי יותר מפאתי התחנה המרכזית?
כאן הקסם קורה בייבי!
אני מדבר לבטן
ובינתיים חורש על אתרי נדל"ן כאשר אחד הקריטריונים המרכזיים הוא גן ציבורי בסביבה המגורים.
סדר העדיפויות שלי נחטף.
היא עוד לא עשתה קקי בחיים שלה והיא כבר ניצבת בראשו.
חלק 5/7: דנו אותה למוות
בבטן של חברתי לחיים גדלה יצורה
יצורה שאני וחברתי לחיים דנו למוות.
ככה, מתוך אגואיזם טהור
דנו
אותה
למוות.
יש פשע ג ד ו ל מזה?
אולי רק זה שדנו אותה לחיים.
אם ניתנה לכם האפשרות לא לבוא, הייתם באים?
עזבו, שאלה עקרה.
אתם לא יודעים מספיק על אי הקיום כדי לבחור בו על פני הקיום
היחיד שגזרו עליכם להכיר.
אני מתנחם במחשבה שלא קיימת היא כבר הייתה
לא קיימת היא עוד תהיה
אז שתהיה גם קיימת קצת. מה כבר יכול לקרות?
היא תשרט
קודם על ידינו, אחר כך על ידי החברה ואז כבר לא תצטרך עזרה חיצונית
היא תסבול
סצנריו סביר למדי
כלומר, כן, היא תתאהב פעם ראשונה, תעשה יחסי מין, תצליח במשימה שהיא הטילה על עצמה, תעזור לזר, תשחה, תתגבר על משבר, תשמע לאונרד כהן, תאכל פחזנית עם קרם פרש שזה עתה הוזרק לתוכה, תעריך פלינדרום מושלם
רק פושטק עלוב בולע קטשופ קר.
לחיים בהחלט יש את הרגעים שלהם אבל בואו נודה באמת
רגעי הנחת הם קצרים, ארעיים, אקראיים
רב הזמן אני מחפש אותו או מנסה להשלים עם העדרו
עם ההשלכות של ההחלטה חסרת ההתחשבות הזאת שלנו
היא תצטרך להתמודד כל חייה
חיים, שבהתחשב בנפלאות המדע, עשויים להיות
חלק 6/7: אוגוסט
בבטן של חברתי לחיים גדלה יצורה
ואני רוצה לקרוא לה
אוגוסט
לא, היא לא אמורה להוולד באוגוסט
זה פשוט נשמע לי טוב
אוגוסט אבר.
חברתי לחיים לא מסכימה. היא טוענת שזה שם של הוגה דעות אוסטרי מהמאה ה-18
מה שמדליק אותי עוד יותר!
היא רוצה לקרוא לה עלמה
מבחינתי זה ירד מהפרק לאחר שפגשנו שתי מורות שדיווחו שלכל אחת יש 4 עלמות בכיתה.
היא צריכה שם לא מיוחד, מתעקשת חברתי לחיים
הילדה הזאת הולכת להסביר יותר מדי דברים על החיים הלא שגרתיים שהולכים להיות לה
ליותר מדי אחוזים מהאנשים שהיא עתידה לפגוש
לפחות שהשם שלה ירד חלק באוזן.
מצידי אפילו יעל או מיכל או מאיה.
לא! אני מזדעק, רק לא יעל או ענת או מאיה!
ואני מתנצל בפני כל היעליות והמיכליות והמאיות ששומעות את זהנמצאות כאן, אתן כל כך רבות ואני יודע, אני יודע שכל אחת היא יעל או מיכל או מאיה בפני עצמה
אבל למה לא אוגוסט?
רק כי אף אוגוסט לא שומעת את זה?
לא. כי אוגוסט דובר גרמנית שמת לפני 200 שנה.
וואט?
וואט אם כך? וואט אבר?
תגיד אתה אידיוט? אתה קולט שהיא תצטרך לחיות עם השם הזה?
אז פור?
פור אבר?
בקיצור, עניין השם עדיין בדיון.
חלק 7/7: ניפגש בקרוב
בבטן של חברתי לחיים גדלה יצורה
ואני שר לה שירים ומדבר אליה ספוקן וורד הרבה יותר מדי מתקדם לגילה
ובערבים, אני מניח את כף ידי על הבית שלה ומרגיש אותה
בועטת או מאגרפת או מה שהיא לא עושה שם
ואני מתרגש, בכנות, מכל מחווה של כח חייה המתפרץ
ולעיתים מאוחר בלילה
באותם הלילות בהם אני לא מפחד
אני מדמיין את פגישתנו הראשונה. אני חש את הרוך העז שיימלא אותי.
את ההתפעמות יראת הקודש אל מול הפלא השברירי הזה שנקרא חיים.
ואני לוחש לה, זה בסדר אוגוסט שלי, הכל יהיה בסדר.
החיים הם הרפתקה בסך הכל
ואני אהיה שם להקל עלייך כמה שרק אוכל.
נפגש בקרוב.
אבא בהתהוות
מילים: אריק אבר
לחן: תומר בר
מיקס ומאסטרינג – רפאל כהן
מאסטרינג נוסף – ארן לביא
הקלטות שירה – נעם הלפר
קונספט ועיצוב תמונה – אריק אבר וקטרינה סבינה
צילום – דניאל אליאור וקטרינה סבינה
וידאו - דניאל אליאור
יח"צ - מירב בלומנפלד
ניהול - מיכאל אבשלום "לייבל בדיבור"
