יש מקום אחרי היער
אין בו לא כאב לא צער מעולם
המקום הזה פלאי הוא, וסודי הוא
וסודי הוא גם
שם בערב אתגנב לי ארטב לי
באגם הקט שנח בטבורו
אחר כך אשב על אבן ואשיר לך
אנגן פזמון
מתוקים שיחי התותים השמוטים
ועדין ריחו של הדובדבן
טעמם של החמציצים עם השפיצים
ישאר לזמן
על הכר אשכב לי בניחותא
ומיד אחוש כי טוב לי בעולם
כוכבים יאירו ציפורים
ישירו יזמרו שם
כל הליל אני בגנך...
לפעמים אקטוף לך פרח או ירח
הוא אולי ישבור את הקרח לא אני
ואם הוא לא יעזור לא
איזבלה יעזור לי מי
לא מכיר את ידידייך או הורייך
לא ראיתי את פניך מעולם
אבל דימיוני אין גבול לו
ובצר לו יעבוד חינם
כל הליל אני בגנך...
אתה ומפת העולם בכיסך
אתה והים הרחב הפלאי,
אתה על הים, ואני לא אתך
אבל יש לי עולם משלי...
יש לי אוקיינוס
מלא איי אלמוגים
יש לי חוף
שצומחות בו שוניות משונות
יש לי הרים, גאיות ופלגים,
יש לי נוף משלי, עיר משלי
ובית, וארץ...
אתה משוטט בעולם לא מוכר
רואה את מפלי הענק היפים
מכף התקווה עד צוקי גיברלטר,
אך גם לי יש נופים, אך גם לי יש נופים...
יש לי אוקיינוס...
אז דע שאני פה בקצה העולם
איני מחכה, אני פה ככה, סתם,
ואם תבקש יום אחד מנוחה
אז גם לי יש עולם בשבילך.
שוב היא כאן ושוב הכל מאבד צורה
מבולבלת ויפה היא לא השתנתה
יום בהיר אחד עזבה והנה חזרה
מרעידה בי בהלה מניסה שלווה
כי איתה כמו תמיד אין עבר ואין עתיד
רק הרגע החולף לא חוזר, יפה, כואב
והכל פתאום אחר, מסוער יותר
, מהיר יותר, יפה יותר, אחר
שוב היא כאן ושוב הכל כמו מהתחלה
שוב אני עומד מולה בלי לומר מילה
מול חיוך בהיר שלה מול אותו הצחוק
הפרידה נראית פתאום כמו חלום רחוק
כי איתה כמו תמיד...
לא בא לי ללכת לשום מקום
לא בא לי ללכת לשום מקום
ולא בא לי גם להישאר
כי תכף מתחיל סיפור אחר
פידידיטי לרה
פידיטי לרה
פידידיטי לרה
ושוב מהתחלה
בוא ונמשיך לשיר
אפילו כשכל כך קשה לשמוח
כי מה כבר נשאר לנו לעשות
-שום דבר
לא רוצה ללכת לבית ספר
לא רוצה גם לשחק
בכדורגל או בכדורסל
לא בא לי ללכת לשום מקום
לא בא לי ללכת לשום מקום
ולא בא לי גם להישאר
כי תכף מתחיל סיפור אחר
מעל הצמרות עדים העננים
כשהירח אל הגן מניד ראשו, נותן סימן
- "אפשר לשבת"
שם בפינה אותו ספסל
קלט את כל כמות הטל
והתרטב
- "תיקח מגבת"
אומר הלילה ושוכב.
הלילה הזה,
שום סימן הוא לא נותן.
הוא מעוור, הוא מכוון
את התנועה בשלל גחליליות.
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
מן לילה שכזה,
כזה.
בחלונות כבו מזמן כל האורות,
ושתי עיניים ירוקות שולחות סימפוניות אנקות
סולם מינורי.
בביתני התינוקות
מיללים בהפסקות.
נצבט הלב
- "היי אמא, עורי"
אומר הלילה ושוכב.
הלילה הזה...
החלה רוח שורקת אלף מנגינות
חצר פניה מליטה, עוצרת את נשימתה
כי בא אורח.
הסהר מעגל את פיו
במן חיוך כל כך חביב
ומסתרק
- "אתה קירח"
אומר הלילה וצוחק.
הלילה הזה...
שקרים שקטים שקרים קטנים
בתוך ליבנו ישנים
על פני חבצלות סגולות
ושלל צמחי המים
שטים הם הס על פני הזרם
שטים הם עצומי עיניים
שקרים שקטים, שקרים קטנים
בתוך ליבנו ישנים
ואור בהיר עולה וצף על פני החדר
אתה יודע מי אני, יודעת מי אתה
הכל בסדר, הכל בסדר
הבוקר בא כבר יום חדש
נצא לדרך
היום נאמר תמיד אמת
עד בוא הערב
דברים פשוטים כמו אהבה
בתוך הנפש נחבאים
על פני כלניות שני
ושלל פרחי העמק
פורחים הם הס על פני הירק
פורחים הם עצומי עיניים
כמו אהבה, דברים פשוטים
בתוך הנפש נחבאים
ואור בהיר עולה...
שלוש ארבע לעבודה
מילים: אריק איינשטיין
לחן: שם טוב לוי
עיבוד: רון אלמוג
הבוקר בא, הבוקר בא, אז תגיד תודה
שלוש ארבע, שלוש ארבע ולעבודה
אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה
אתה חייב לשפוך הרבה זיעה
אז שלוש ארבע ולעבודה
הערב בא, הערב בא, אז תגיד תודה
שלוש ארבע, שלוש ארבע ולמנוחה
אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה
אתה חייב לשכוח מי אתה
ואז שלוש ארבע ולמנוחה
היי היי, כן הבוקר בא, לעבודה, כן אז שלוש ארבע
היי היי, כן הבוקר בא, לעבודה, כן אז שלוש ארבע
אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה
אתה חייב לשפוך הרבה זיעה
אז שלוש ארבע ולעבודה
האהבה, האהבה היא תציל אותך
שלוש ארבע, שלוש ארבע אז תאהב אותה
אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה
אתה חייב לשכוח מי אתה
אז שלוש ארבע ולאהבה
היי היי, כן הבוקר בא...
הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים
הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים
הוא שומע איך פרחים צומחים
והטל יורד לו
וקופא על לחייו כמו פנינים
מבדידות האנשים הופכים קשים
מעטים יוצאים ממנה נשכרים
יש הפוחד מהדממה
יש המגלה בה נשמה
הוא מביט אל תוך השמש למעלה
והאור נשאר בתוך עיניו העצומות
והרוח מפזרת סודותיה
הוא נושם עמוק את בושם השדות
מבדידות האנשים הופכים קשים...
שיר על הסתיו מנגינתו עצבות
וחרוזיו שלכת ובדידות.
כזה הסתיו בעת המשורר
אבל הסתיו שלי
אבל הסתיו שלי נוגן בי שיר אחר:
הסתיו שלי הסתיו שלי כולו ירוק
הסתיו שלי הוא ריח פרדסים מתוק
והוא פריחה פריחה פראית במורדות
והוא צמיחה צמיחה רכה על פני שדות.
אפילו הגולן המקומט, השב
זוכה לחודש של ירקות רכה בסתיו.
הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים:
סתוים שלי סתוים שלי הם אחרים.
הסתיו שלי הסתיו שלי הוא נכדים
אשר עולים בגשם-סתיו כמו עשבים
והוא פריחה פריחה יודעת את זמנה
והוא צמיחה צמיחה שיש עמה בינה.
וזה הנחל שאומר כולו: אכזב!
הנה הוא מתעורר ומפכה בסתיו.
הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים:
סתוים שלי סתוים שלי הם אחרים...
אהבתי פעם נערה במשקפיים
שראתה אותי קצת מטושטש
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש
בגלל החלונות שלה, האלה
לא יצא לנו להיפגש
היא הסתכלה עלי כמו מכלא
את מבטה אפשר היה רק לנחש
עם משקפיים, מה שלא עשינו
צמודים בירידות, בעליות
אבל כמה שקרובים היינו -
תמיד היו בינינו זכוכיות
אהבתי פעם נערה במשקפיים
שראתה אותי קצת מטושטש
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש
היא לא ראתה אותי כמעט שנתיים
יום אחד היא קמה והלכה
אמרה: "הייתי בלי המשקפיים
והוא היה כל כך דומה לך..."
עם משקפיים, מה שלא עשינו...
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש
כשאתה חיוור מצער
מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך
להיות איתך
לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.
יש בי כח, יש בי כח,
אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגלי.
כשאתה עייף עד מוות
לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך
מרדפים חלומותיך
אשאר איתך
על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידי קטנות הן
אך הן לצידך.
כשאראה, או כשתאמר לי
חרש, חרישי
כי מתיך מתקבצים
גם אני ארכין ראשי
לא אשאל אותך מדוע...
אבי היה מנצח
תזמורת מכבי אש
איש נמוך
שהרים את ידיו
הקצרות
ואחז בשרביט
וכשאותו הוריד
כל האנשים נשפו
לתוך כליהם
ואני שמחתי כל כך
אבי היה עומד
במרכז הצריף
אקליפטוס ענק
סוכך עליו
ואני קטן ישבתי
בין שתי רגליו
והסתכלתי
בלייבלה הזקן
שתוקע בחצוצרה
לייבלה הלבנבן היה
מאדים כדם
עיניו יצאו מחוריהן
יורקות עשן
היום אני יודע שהוא לא היה
נגן מי יודע מה
אבל אני נהנתי
מכל המהומה
וייסמן דפק על הסנר
והרביץ ברגל
שנתנה ת'קצב
פייטל נשף בטרומבון
ובלבל את וייסמן
שחרק שיניים
היום המארשים האלה
נגנים אצלי בראש
היום המארשים האלה
צועדים אצלי בראש
אני זוכר את
האנשים בעיירה
עומדים בצד
על המדרכה
ומוחאים כפיים
בקצב ההליכה
אבא שלי בראש עם
השרביט המפואר
שעולה ויורד באוויר
אני רץ אחריו
אוחז במכנסיו
שניים קטנים
על כל אחד שלו
ומאחורינו כל
התזמורת כולה
מתבלבלת בצעדים
אחר כך,
כשהאנשים האלה
פשטו את המדים
הכחולים
עם הכפתורים
המוזהבים
אחי התינוק
התרומם על רגליו
והצליח ללכת.
הוא הלך רק
כמה צעדים
ונעצר
המארשים עוד הדהדו
ברחובות העיר
כשאחי יצא לצעוד
כל כך צעיר
אבי שומר את השרביט
בתוך ארון
וכשאני פותח את הדלת
ריח נפטלין
ממלא אותי
ממלא אותי
ממלא אותי
ואני שומע
את המארשים
ואני שומע
את המארשים
אז לא ידעתי
שהקצב הזה
מצעיד אנשים
את הקרב
היום המארשים האלה
מנגנים אצלי בראש
היום המארשים האלה
צועדים אצלי בראש
ניסיתי להדביק את צעדיה,
כתפה שוב בכתפי כמעט נוגעת.
חיכיתי לעיניה,
חיכיתי לעיניה,
מה עוד יכולתי לבקש
באמצע הרחוב?
עד סוף הקיץ
אדע את התשובה,
את פשר הקולות אלמד,
את כל החלומות,
אפתור את הפחדים
בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים.
אני רוצה פתאום לחזור הביתה
אבל צילך שוב בצלי כמעט נוגע.
הנה אנחנו שניים,
שלובי צילי ידיים,
מה עוד יכולתי לבקש
באמצע הרחוב?
עד סוף הקיץ...
נדמה לי שראיתי את עיניה
נחות עלי בדרך מול השמש
באור בין הערבים
היה לי רגע בית
מה עוד יכולתי לבקש
באמצע הרחוב
עד סוף הקיץ...
שם יש סופות שם יש ברקים
שם יש קולות ואבן על עצים
שם כסף זורח ושם יש חיים
ובעבר השני שותקים ונחבאים.
שם יש תנועות שם יש גלים
שם יש זמירות וכפל אהבים
שם גופות שמימיים ושם מצויצים
ובעבר השני נחבאים בממשים.
שם יש רפידות שם יש שושנים
שם מתעלסים שם תומכים אהובים
שם מחללים בחלילים לחללים עומדים
ובעבר השני נחבאים ואין זורמים.
ובית קפה קטן
כסא, פסנתר, פסנתרן
ממול הים גועש
הזמן חולף לאט
וזה
כל מה שיש...
ושוב אותו הילוך
ברחוב כמעט חשוך
עוד בית ועוד עץ
תסלח לי תן לי אש
וזה
כל מה שיש...
ולפעמים - פגישה
ולפעמים - אישה
ורגע שרוגש
ואחר כך נרגע
וזה כל מה שיש...
ומה הלב דורש
את זה הוא לא אומר
מזה הוא קצת חושש
וזה כל מה שיש...
ובית קפה קטן
כסא, פסנתר, פסנתרן
לקוח מבקש
נגן שוב את השיר
כי זה
כל מה שיש...
בין השורות יש סודות
שמותר כבר לחשוף (סוף .. סוף..)
מול הרעש הזה
מול רשרוש המכונה האיום (יום.. יום..)
שמח במה שכתוב
ובמה שאפשר עוד לכתוב (טוב.. טוב..)
איזה חלק בך התרחק
מה שמרת קרוב (רוב.. רוב..)
אז אומרים שזה זמן
להיות ענייני וחרוץ (רוץ.. רוץ..)
אך שים לב מה עושה בן אדם
כשהוא קצת מאושר (שר.. שר..)
איך תרגיש בעולם
בו אבק כוכבים מפוזר (זר.. זר..)
זה מתחיל די מתוק
וכולם יודעים איך זה נגמר (מר.. מר..)
גם אם כל העולם מתגלה
ערמומי ועקום (קום.. קום..)
אם חיפשת מתחת לאף
ואתה לא מוצא (צא.. צא..)
אם טיפסת גבוה
ושם אתה ריק וחרד (רד.. רד..)
לך אל מה שנושם
וגורם לליבך להדהד (הד.. הד..)