אהבתנו כבר, לא
וחיבוקנו כבר, לא
עיניים וחיוך, כתפיים ודכדוך.
ועתידנו כבר, לא
ומילותינו כבר, לא
חולצה בתוך קרטון, דרכון וזיכרון.
והיא ועתידה, היא לבדה
והעבר שלו, הוא בידה
נדרשת אחיזה.
והוא ועתידו, הוא לבדו
והעבר שלה, הוא בידו
נדרשת אחיזה.
נדרשת אחיזה.
וניצני האור, בה
והייאוש שלה, בה
בבואתה אינה –
אדם ללא אדם.
ודמדומי מחר, בו
והייאוש שלו, בו.
בבואתו אינה –
אדם ללא אדם.
והיא ועתידה, היא לבדה
והעבר שלו, הוא בידה
נדרשת אחיזה.
והוא ועתידו, הוא לבדו
והעבר שלה, הוא בידו
נדרשת אחיזה.
נדרשת אחיזה.
השעה תהיה שלוש וחמישה ביום שישי
זה יהיה עוד יום סתמי, באוקטובר, בַּשישי
הוא ידיים בכיסים, בוהה לבד ביום סתווי
היא תצא מעוד פגישה, תלך מולו באלנבי
תסמן לו אוזניות ואז תגיד לו "מי אני?"
יחייך כמו שכבר תרגל שנים מול הראי
יתרגשו כשיתברר שיפגשו במסיבה
יתחבקו ויקבעו מחר בשש שלושים אחרי זריחה.
אהבתנו כבר לא
וחיבוקנו כבר לא
נדרשת תעוזה ללכת חזרה.
נדרשת אחיזה.
נדרשת נשימה.
