אנאבל

הגיע הבוקר והאופק בגוון אחד של אפור
ואת מתארגנת, מתכוננת, שוב הבגד השחור

את אחת של הצבע, זה הטבע שאותו את מסתירה
עדיין את עבד, את חייבת להתאים להגדרה

נאנחת מתקלחת מסתירה את כל מה שמתחת לעור
(צריך לעבור)
ערב על הרחבה את לא לבד ויש תקווה
רוקדת איתן אחת מכולן

כשאת רוקדת באור
הוא נשאר מאחור
ואי אפשר לעצור
(כולם עפים עליך)
כשאת נכנסת לביט
כוכבת שביט
סוף סוף אמיתית
כשמסתכלים עליך
כולם רואים עליך אנאבל

הנפש זוכרת שכילד את תמיד היית לבד
לא אחד מהעדר, לא בסדר, לא דומה לאף אחד
והשם שנתנו לך הם קראו לך ובפנים את לא שמעת
וכמה טעו בך לא זיהו בך שזה לא אתה זו את

את אחרת לא מוגדרת מכולם היית מודרת
זה משתפר (עם הזמן שעובר)
נפש לא כלואה בגוף והנה בא תורך לעוף
על הרחבה את באת מחווה

כשאת רוקדת באור
הוא נשאר מאחור
ואי אפשר לעצור
(כולם עפים עליך)
כשאת נכנסת לביט
כוכבת שביט
סוף סוף אמיתית
כשמסתכלים עליך
כולם רואים עליך אנבל
ותצטרכו להתרגל אני לא אבי אני אנאבל