שְׁמַע קוֹלִי

חוֹל וּמִדְבָּר יָם שֶׁל שְׁמָמָה
כָּל נַפְשִׁי אֵלֶיךָ הוֹמָה
אֵין בִּי שֶׁקֶט וְאֵין מְנוּחָה
רַק אוֹתְךָ

כַּמָּה יָמִים אֵתְהַלֵּךְ לִי בַּחוֹל
לֹא יוֹדַעַת מָה יוֹם אֶתְמוֹל
עִם הַשַּׁחַר אֲבַקְּשְׁךָ
רַק אוֹתְךָ רַק אוֹתְךָ

שְׁמַע קוֹלִי בְּיוֹם אֶקְרָא
עֲנְנִי בְּעֵת צָרָה
אַתָּה אַתָּה אַתָּה
מֵשִׁיב אֶת נַפְשִׁי הַקָּרָה

עִם הַשֶּׁקֶט יָבוֹא צִמָּאוֹן
אַחַר הַדְּמָמָה יָבוֹא שִׁגָּעוֹן
תֵּן לִי סִימָן וְאֵלֵךְ לְאוֹרְךָ
רַק אִתְּךָ רַק אִתְּךָ

שְׁמַע קוֹלִי...

אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
אָנֹכִי עִמְּךָ כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ

שְׁמַע קוֹלִי בְּיוֹם אֶקְרָא
עֲנְנִי בְּעֵת צָרָה
אַתָּה אַתָּה אַתָּה
מֵשִׁיב אֶת נַפְשִׁי הַקָּרָה