חוזרת על עצמי
לא הצלחתי לשמוח
ניסיתי לשיר, להתתקרב.
בלי השמש לא שווה כלום
בלי השמש לא שווה כלום.
חוזרת על עצמי
לא הצלחתי לסלוח
לאמא שלי, להתקרב.
בלי השמש לא שווה כלום
בלי השמש לא שווה כלום.
הראש הזה הוא ריק
רק שקט הולך בו
ופחד פחד מתמיד מפקד.
הגוף המתפרק
רק גשם מכה בו
וריח מקום בו אין איש בודד.
חוזרת על עצמי
לא הצלחתי לשמוח
ניסיתי מאוד לצעוק זאב.
בלי השמש לא שווה כלום.
בלי השמש לא שווה כלום.
חוזרת על עצמי
לא הצלחתי לסלוח
לילד שבי כשהוא רעב.
בלי השמש לא שווה כלום.
בלי השמש לא שווה כלום.
בלי השמש לא שווה כלום.
בלי השמש לא שווה כלום.
הראש הזה הוא ריק
רק שקט הולך בו
ופחד פחד מתמיד מפקד.
הגוף המתפרק
רק גשם מכה בו
וריח מקום בו אין איש בודד.
בלי השמש לא שווה כלום
תשומת לב וירטואלית
נעים מאוד בכף היד
טקטוק מענג את האוזן
אני לא לבד, לא לבד.
אני לא לבד, לא לבד.
תשומת לב וירטואלית
קרנבל אוזניות
צלצול משחק עם החושך
אני לא לבד, לא לבד.
אני לא לבד, לא לבד.
הוא גדול כחול ואינסופי כמו שמיים
הוא מאמץ זרים זרים אל חיק האשליה
מבלבל בין בני אדם במרחבי הכלום
מהתל בחוד האבחנה
עיניים או תמונה.
תן לילד שיר ערש
שיר לו שיישן
אבא הלך לעבודה, אבא הלך למלחמה
אבל תישן.
הזאב מיילל, האויב בשער
אבל תישן.
הבית מתמוטט, עולם עולה באש,
אבל תישן. אבל תישן.
אל תספר לו על מלאכי שמיים
אל תספר לו על פרפר ולא על ציפורי זהב
שיר את הדברים הנוראיים בקול מתוק
גם דבר וחרב ורעב הם קצב מרגיע.
קח מילד שיר ערש
הוא בכל זאת יירדם, הוא בכל זאת יגדל
קח משיר הערש את הילד
והשיר ימשיך לבדו בעולם
ובסוף ישיג אותו וירדים אותו לתמיד.
לא ידעתי שאש יכולה להיות
טובה ומרווה כמו מים
כפלי לבבי התמסרו אל קצוות כף ידך הפתוחה
והרגשתי בבית.
כשעיניך פגשו את עיניי הפקוחות
לב גדול בתוך כלוב סימני שאלה
אז הבטת בי לדקה או פחות
ופחדת מאוד, לא אמרת מילה.
כשעצרתי קרוב לידך בשדרה
מסיכות התקלפו כמו נשל נחש.
המולת הרחוב לכבודנו עצרה
ועמדתי סמוקה מול עורך החדש.
לא ידעתי שאש יכולה להיות
טובה ומרווה כמו מים
כפלי לבבי התמסרו אל קצוות כף ידך הפתוחה
והרגשתי בבית.
אז התחלנו ללכת בלי שביל מסומן
לא התאמנו לזמן אז הפנינו לו גב
ודיברנו שעות באמת עירומה
וקראנו בשם לכל עץ וכוכב.
לא ידעתי שאש יכולה להיות
טובה ומרווה כמו מים
כפלי לבבי התמסרו אל קצוות כף ידך הפתוחה
והרגשתי בבית.