זה מטורף איך כל פעם לפני שאני רואה אותך
אני מרגיש את זה בבטן
רק בצהריים דמיינתי איך תטיילי עם הכלב תשחררי אותו כשתראי אותו
הוא ירוץ אלי שמח כמו טירוף אני אסתכל עליו ואגיד לו
אתה צודק, אבל בעצם אתכוון שאת טועה,
ככה זה כל פעם לפני שאני משתחרר ממך
את מופיעה לי, מזכירה לי שאת עדיין שם,
שאלתי אותך מה שלומך - אמרת שבסדר,
שאלתי שוב אמרת שבאמת בסדר,
שאלת אותי ושיקרתי, אמרת שאת שמחה שנגמר משחק ההתעלמות בנינו
כל התקופה הזאת הראש שלי הריץ אותך
כ"כ הרבה שעות ביממה מעולם לא חשבו עלייך כ"כ הרבה
אני מבטיח לך אם הראש שלי זה גוגל
את היית החיפוש היחיד
למען השם, הפסקתי לשמוע מוסיקה אחרי שנפרדת ממני,
אולי כי פחדתי לשכוח את הקול שלך, אולי כי הכל הזכיר לי אותך
מי ידע שאפשר לפחד להתקלח כי את מזכירה לי מים,
מאז שנפרדת ממני, אני לא התעלמתי ממך,
רק יצאתי למסע טראנסאטלנטי בכל היבשות של הנפש שלי,
בהתחלה זה כאב, ואחר"כ המשיך וגדל והתרחב,
והכל נמוך כ"כ ויש לי ריח של רצפה וטעם של
די כבר תחזרי, ושואל את כולם תגידו כמה זמן זה נשאר ככה,
זה לא נשאר ככה תמיד נכון?
שוב פעם זה קורה אני נתקלתי בך, נתקעתי בך
שוב פעם זה קורה אני נתקעתי בך
עד היום אני לא מצליח להבין איך יכול להיות
שביום שבו נפרדת ממני גם החתולה שלי נדרסה
ולא האמנתי שזה קרה,
אז במשך שבועות הסתובבתי על הגגות של יפו
קורא בשם שלה, מקווה שאת תעני,
ככה הכרתי את כל השכנים בשכונה,
ידעת שממש קרוב לבתים שלנו יש מכון גמילה מסמים,
ושכל המכורים גרים פה ממש ליד וקריז זה מונח מלוכלך
אבל לא הפסקתי לרעוד שבוע שלם אחרי שנפרדת ממני
ישבתי שבעה שבע פעמים, לא ככה מתעלמים
ואת הגעת לניחום אבלים כל לילה בחלומות ואין
דבר מתסכל יותר מלרצות להמשיך שיחה שלא התקיימה מעולם
ועכשיו מולי ואני גר 80 מטר ממך ואת גרה מליון קילומטר ממני
ועושה סימנים של הולכת ואני עדיין לא מבין איך יכול שמכל האנשים בעולם
את רוצה ללכת,
סוף סוף אנחנו נפגשים וזה לא מרגיש כמו שתי יבשות שנפרדו בסשע גאולוגי
או חברים הכי טובים לשעבר,
אני לא מאמינה שסוף סוף מותר לדבר על איך מרגישים.
לכל היותר זה מרגיש כמו שני אנשים שנפגשנו פעם באיזה מסיבת בית בתל אביב ואומרים שלום כי לא נעים
שוב פעם זה קורה אני נתקלתי בך, נתקעתי בך
שוב פעם זה קורה אני נתקעתי בך
כשנפרדת ממני ממני לא היה לך שום דבר לומר
וגם היום כשאת מולי אז את לא אומרת כלום
ורק אני מלא באותיות וקיבימינימאטים ואיך יכול להיות
לוקח כרית צורך פנימה
מיתרי קול שחוקים ואיך יוצאים ומתי חוזרים ללחיים
מדיטיציה כל בוקר ללמוד לפגוש את הכאב
וכל אדם שאני פוגש הוא כותל כי רק ככה יש מקום לעצב שבלב
מאז שנפרדת ממני אני מחכה לך עם הדלת פתוחה
פוגש את הקצב העצב שמתעצב בכל תנועה
לקום בוקר ולדעת שהרצפה מלא בזכוכית. רק אתמול ניקיתי.
שוב פעם
שוב פעם זה קורה
שוב פעם
שוב פעם זה קורה
שוב פעם זה קורה
שוב פעם
הפסיכולוג שלי אומר שאני צריך להיפרד ממך
אבל איך, את הלכת כבר מזמן
אז אני נפרד ממך עכשיו
עכשיו את כאב, עכשיו געגוע
עכשיו שיר
זיכרון שאפשר לסכם במילים
אני לא התעלמתי ממך
את נעלמת לי מהחיים
