האמנם תנועותיי לא מראות זאת?
האמנם גם עניי מסתירות זאת?
האמנם גם השקט ברח כי שכח , את טוהר ביופי למה שנוכח ?
גם כשכואב זה לא הכרחי, לברוח עכשיו להשאיר כך אותי...
מבטי מסתיר את הזעם.
ודמעה שזלגה והטעם...
מלוחה כמו הים הסוער הגדול,
מתישה את נפשי שהטביעה הכל.
גם כשכואב זה לא הכרחי,
לברוח עכשיו להשאיר כך אותי.. (כאן)
כי לב שנשבר הוא,
הוא לא עוד אחד.
כי לב שנשבר הוא לא עוד אחד.
האם קולי השביר לא מסביר זאת?
וצליליי שעייפו מסתירים זאת?
כווילונות עבים מכסים את נפשי ,
סוערת כמו ים , מתישה גם אותי.
גם כשכואב זה לא הכרחי ,
לברוח עכשיו להשאיר כך אותי.
כי לב שנשבר הוא...
הוא לא עוד אחד.
כי לב שנשבר הוא לא עוד אחד.
גם כשכואב זה לא הכרחי לברוח עכשיו להשאיר קח אותי...