בית 1
בית קטן, שער לבן ופסנתר
הבובה עצובה, נשארה לבדה בחצר
את ידי הקטנה נתתי לאמא, נסחבתי אחריה בכוח קדימה
לא רציתי ללכת, אולי הוא יבוא
בית 2:
בחלום הוא מופיע ולי הוא מריע, פתאום שוב נעלם
מילותיו כה רבות, מלטפות וטובות, הוא רוקם בשבילי הבטחות
אמא תגידי מתי הוא יגיע, אולי לא עונה כי רוצה שיפתיע
לאמא יש סוד בשיער אדמוני, כי ככה יצאתי אני
פזמון:
שנים שישבה על כיסא נדנדה, ספרה פרפרים סגולים בגינה
שנים שסיפרה לי שתיקות היא סיפרה לי, טוותה עבורי מנגינה
בית3
כששר יקירה ואחז בידה, היא נטעה את ליבו בליבה
כשבלילה שזר עתידם בדמיון, איך תדע שיביא כיליון
כל מסך היא הסירה קרעה יגונה, פרקה מעצמה כל מקלט מגננה
לא הותירה ספק בליבה התמים, שתלך אחריו ולאורך ימים
פזמון:
שנים שישבה על כיסא נדנדה, ספרה פרפרים סגולים בגינה
שנים שסיפרה לי שתיקות היא סיפרה לי, טוותה עבורי מנגינה
קטע ביניים: עד מותה, תשוקתה כמו דיבוק, היא אחזה זיכרון של חיבוק
ואולי על מאזנים של צדק חלמה, שיחזור הוא אליה ורק בגללה
ואולי ניחשה ואולי היא ידעה, ואולי לא בכדי לא גילתה את סודה
שבתו זו אני ועלי היא שמרה, מפני לבבו הקשה שרימה.
פזמון
ואני, אב דמיינתי, חובל, אוניה, ספון, ים סוער, מדינה ענייה,
דייג של תקוות, איך מציל את כולם, והוא לי המלך, של כל העולם...
סיום:
בית קטן, בובה עצובה ופסנתר, השער נפתח...
