סוף משמרת

מילים: תומר ממיה
לחן: לירון לב

שמישהו ידליק את האורות, הלילה כבר עומד להגמר
המוזיקה כואבת וכמה כבר אפשר לשתות, תנו לשקט לדבר.
והנה מישהו ניגש אליה לבקש את המספר, והאמת כואבת אני והיא זה מרחוק, מפריד בינינו בר.

זה סוף הלילה, אין לה כח למזוג לי עוד חלום לכוס שקופה
אבל היא לא נופלת בקלות, ונמאס לה כבר לשמוע כמה היא יפה

שמישהו ידליק את האורות, מה יש לאנשים עוד לחפש
היא אוספת שיערה, נשענת לאחור, היא שמעה כבר את הכל זה מעייף
היא מכירה את כל המבטים, את הרעב והכואב והשקרן
ותתפלא לשמוע ,לא היא לא צריכה אביר
לא נסיך, לא סוס לבן

כי זה סוף הלילה, אין לה כח...

שמישהו ידליק את האורות, הבוקר משחק עם החלון,
היא מוזגת כוס לשנינו , זה לא שיש איתה סיכוי ,
פשוט נשארתי אחרון...

כי זה סוף הלילה...