הנה אני והנה את
קרובים כל כך ורק מבט
הוא זה הנעלם מתוך ענינו
תביטי בי הביטי בך
זוג ענפים בתוך הסבך
מסובכים עמוק בתוך לבינו
אני זוכר את הימים
הערומים והפשוטים
מיטה אחת הספיקה אז לשנינו
אני זוכר את הימים
שעוד ניגנתי לך שירים
פסנתר אחד לצליל אהבתינו

אולי היתה זו רק תמימות
אולי השפל הגאות
שתפו את כל מה שהיה שלנו
אולי היה זה רק חלום
הנעלם עם אור היום
משאיר בי את הזיכרונות, כשהשנים אינן מוחקות
פנייך מהחול

הנה אני והנה את
כל כך הרבה וכה מעט
עוד מסתתר עמוק מאחורינו
אני כולי עשוי שברים
של רגשות מתעוררים
אל תוך עולם שכבר מזמן איננו
ועוד זוכר את הימים
שלא פסנתר ולא שירים
שקטה כל כך גוואה אהבתינו

אולי היתה זו רק תמימות...

ועוד זוכר את הימים
שהדמעות הפכו שירים
הם שיהיו לצליל אהבתינו

אולי היתה זו רק תמימות...