היא אמרה ''הלו'', והוא שאל: "למה העצבנות הזאת בובה?''
והיא:''ברבע לארבע הוא עשה לי,תביאי את האקדח.
עשיתי לו:ברבע לארבע אני לא מביאה שום אקדח''.
הוא:''ומה הוא אמר?''
היא:הוא תפס את הקריזה וצעק:''תביאי אותו או שתעיפי מכאן את הפרצוף שלך.''
הוא:''והבאת?''
היא:''עשיתי לו,לך תזדיין אתה והסופרמרקט הזה, ואם אתה רוצה להחליף מחירים,אז מחר בבוקר אני אתקתק אותם באקדח הדפוק שלך. עכשיו אני הולכת.''

והיא הלכה
וישבה לידי באוטובוס.
המילים להטו כערמונים על מדורת שפתיה
שהובערו שוב ושוב בליפסטיק
עם מדבקת ההנחה.
אחר כך היא כיבתה
את הסלולארי,משכה את הגופייה
לעבר החגורה,
ושתי עקיצות היתוש שהיו שדיה
נראו לרגע כשני עופרים
כתאומי צבייה,
כפסוק משיר השירים שנפל
בשבי מושבי הפלסטיק
של קו 30