ברחובות ברזל ריקים וארוכים
ערב אפור נושב
החדר מאפיל
עורבים אחר הצל רודפים
טוב ללכת תמים וסחרחר
פשוט ומבולבל חיוור אחר הטל
כרות את ראשי
בצמרות העצים חומץ דם
ובליבי מתרחב לו שטף הים

מבין את הכול ולא אומר דבר
מבין הכול ולא יכול
מבין את הכול ולא עושה דבר
מבין הכול ולא יכול

נשימות אחרונות אור הגחלת כבה
בכל מקום בו אני עובר
זאב היער אורב ומצפה
חושיי כהים לא מרגישים דבר
לועה של הארץ עומק מחשבותיי
מאיימים לבלוע את המחר
ושומן הטרף עוד מטפטף
גופי מרוח ועייף

מבין את הכול ולא אומר דבר
מבין הכול ולא יכול
מבין את הכול ולא עושה דבר
מבין הכול ולא יכול
אני נשטף (ברחובות ה ברזל)
אל הים (ברחובות הברזל)