איך את עולה כל בוקר
מדמיעה שדות
יפה יפה כל בוקר
אם כל המראות
יש מובן שבו את במקביל אלי
סובבת על הציר המר
בין קודש לחול
על פני
העיר שלך מוקרנת בזהב
והכל נספג בעור
את מענה אותי
לאט לאט
את
משנה אותי
יש מקום
שבו את בצמוד אלי
רוכבת בחולות תוכי על חום גופך
עד עיניי עולים אדי הים שמעברו ביתך
רוצה לטרוף לך את הלב
לשתות ממנו ת'כאב
להביט לך בעיניים, מתרוקנת
כשהוא עוזב