איל סהר / שני טווסים

שני טווסים על עץ לא גבוה וגדוע ענפים,
מעל לשלולית של מים שקטים שנים כבר אינם חודרים.
אחד שאוהב את כל נוצותיו, מסתיר בהן את ליבו,
שניה עירומה קורסת תחתיו באור שמטיל צילו.

שני טווסים כבר לא זוג יונים כורעים תחת המשקל,
חיבור שדעך סיפור ששכח אין זרם יש חוט חשמל.

עוד מדמיינת טווס זהב, יפה נוצות ארוך זנב
אבל יודעת המסך ירד עליו.
עוד מדמיין, הוא טווס הוזה,
יפת כנף, זקופת חזה
אבל יודע, זהו סוף המחזה.

שני טווסים יושבים בשתיקה, ניחוח של איזה בר,
אחת שנשאר לה למה ואיך, אחד שפתאום נשבר.
כוס שנזרקת דרך חלל, נכתכת לה בפינה
אחד שצועק תצילי אותי, אחת שכבר לא עונה.

שני טווסים כבר לא זוג יונים כלואים באותה דירה,
חיבור שדעך, סיפור ששכח נותרה לה רק הסתירה.

עוד מדמיינת טווס זהב, יפה נוצות ארוך זנב
אבל יודעת המסך ירד עליו.
עוד מדמיין, הוא טווס הוזה,
יפת כנף, זקופת חזה
אבל יודע, זהו סוף המחזה.