יהונתן גפן / את יודעת אני נוסע

המעיל

... לא. לא לא לא... לא. לא תודה. לעולם איני מסיר את המעיל שלי.
אתה מוריד את המעיל שלך לרגע ואנשים חושבים שאתה עומד להשתקע, ואני אין לי כל כוונה להתנחל. לא תודה. אני בדרכים ובדרכים צריך מעיל.
כן, את בחורה נחמדה, יש לך דירה חמימה, תלתלים נפלאים, ו... החתולה הזקנה שלך מדונה, הי מדונה... אבל זה עדיין לא סיבה להסיר מעיל.
לא, לא קר לי, אבל אני לא מוריד. לא תודה. אני יודע איך זה הולך – אתה מסיר את המעיל והן רוצות שתוריד גם את החולצה ואת המכנסיים ותעמוד להן באמצע הלילה עם תחתונים וגרביים ותגיד שאף פעם בחיים לא היה לך כל כך טוב.
לא תודה.
בכוונה קניתי אחד גדול כזה בחנות יד שנייה. ולא, אני לא רוצה לשכב איתך, לקום איתך, ליפול איתך, להצחיק אותך, לריב איתך, להתפייס איתך, להרשים אותך עם כל הידע המפוקפק שרכשתי לי בדרכים מאנשים אחרים שלא מורידים מעילים.
לא, באמת... לא תודה.
הסרת המעיל תוביל אותנו לאינטימיות, ותאמיני לי, מעיין, כבר היתה לי מספיק אינטימיות בחיים שלי, עכשיו אני בגיל של המעיל. את מבינה, זה ייקח לי שעה להסיר ועוד שעה ללבוש ואין לי שעתיים מיותרות בחיים שלי. לא, אני לא כועס. לא החלטתי שום דבר. אין לי אישה אחרת. יש לי מעיל.
את יכולה לחשוב שאני משוגע, את יכולה לחשוב שאני ילדותי, את יכולה לחשוב שאני זקן, את יכולה לחשוב שאני מעיל. אבל עובדה, בכל פעם שהסרתי את המעיל הזה נשארתי שנתיים, התחתנתי, הסתדרתי בחיים, ואני לא צריך את זה. אני בא מהחוץ וחוזר אל החוץ. אני איש חוץ, ואיש חוץ צריך להיות כל הזמן עם המעיל שלו.
עכשיו אני הולך.
בוא מעיל, זזים...