מירי מסיקה / יום ראשון

איך שהיא יוצאת מהמכונית אליו
מבט קצר, לראות אם מישהו לא עקב
"הלוואי ודלת הכניסה פתוחה, יש!", היא מתרגשת

לוחצת על כפתור מטונף במעלית
קומה שנייה, שלישית, רביעית, חמישית
דינג דונג – הוא פותח לה והיא נכנסת

ובדירה הוא מביא לה תה צמחים
אוסף את שיערה לאחור ואז מתחיל
לשקת לה על הצוואר
בשקט ככה כמו שכבר מזמן איש לא ידע
בעלה חושב שהיא בעבודה

מתלבשת תוך שניות
ותוך כדי כבר מתחילה להיות מוצפת ברגשות אשמה
אם הוא ישאל אני אגיד את האמת היא משקרת

רוצה לחזור מוקדם, אולי הוא לא ירגיש
הילוך שני, שלישי, רביעי, חמישי
בום בום, הלב שלה דופק כשהיא נכנסת

ובדירה מוסיקה, נרות, פרחים
סירים על הכיריים לארוחה שהוא מכין
"טוב אתה שומע אז כבר נראה לי נדבר מחר,
ד"ש לאשתך"
מתוק, בדיוק סיים איזו שיחה

היא לא אמרה דבר גם לא לחברים
ובמיטה היא מצליחה להערים
אח"כ מבטיחה "מחר אני בטוח מספרת"

דקות אורכות כשבועות, שעות כחודשים
שלוש עשרים ושש, ארבע וחמישים
טיק טוק, השעון לוחש היא מתקתקת

ובדירה מעליהם יש מישהי כמוה מסתירה
ממישהו את זה שהיא יורדת לפעמים קומה
כמו הערב לדוגמה צלצל הטלפון
והוא ביטל אותה ברגע האחרון...