אני שונאת
את החום הלוהט
האויר הכבד
מלחות מעיקה
בריח חמוץ
של זיעה שנזלה
על כבישים סואנים
תאונה.
מדרכות מלאות
בקושי של יום
העירום ברחובות
זאת צרה.
ובעיקר אני שונאת
את האבל עליך
ובכל אזכרה
תחילתה של עונה.
ואז את הגעת
שיערך מבושם
בתבלין המדבר
הפראי.
אדמתך הנודדת
מחזיקה בתוכה
נביעה של מים
צלולים.
בלילות את הופכת
מסתורית, משכרת
הכל איתך אפשרי.
זה יופיך המאיר,
את הקיץ שלי,
בחג נתלבש
לבנה.
