מצטרפת אל צילה,
אין מצפן אין וויז, מפה,
יחפה,
מחפשת מחילה,
להצפין ת'צעקה
בתוכה.
במרחב ללא ברירה,
עם אמת שנסדקה
באיבחה שאין דומה לה,
היא למדה להיות דרוכה
לכל רטט,צליל,איוושה,
היא בעין הסערה.
במרחב ללא ברירה,
היא למדה להיות דרוכה,
היא בעין הסערה.
מתעטפת סביב גופה,
הוא ביתה,הוא סוד כוחה,
מבקשת בנפשה נחמה,
היא נושכת את שפתה
לא לשחרר ת'צעקה
מתוכה.
מסתופפת עם צילה,
עם כנפיה מחפה,
אסופה,
כמה עוצם מגלה,
היא לופתת צעקה
בתוכה.
במרחב ללא ברירה
עם תפילה שנאלמה
בשתיקה שאין דומה לה,
קול דממה דקה נשמע,
מישהו קרא בשמה,
היא בשוך הסערה.
במרחב ללא ברירה
מישהו קרא בשמה,
היא בשוך הסערה,
מתרוממת בלי מילה,
את כנפי כסותה מרפה,
מבקשת לנפשה מנוחה,
עוד לפני רק, במחילה,
לשחרר ת'צעקה
בתוכה
ולשחרר בצעקה
מתוכה.
