אין לו צ'אנס לעוף המוזר הזה

אין לו צ'אנס לעוף המוזר הזה

הוא מתעורר כך כל בוקר,
חושב על אותה אגדה,
מזדקף ומבריש את האפר,
מנער החול במרוצה.

הוא רץ ואוגד את ידיו,
מליט ראשו מהאור,
אט לאט מצמיח כנפיו,
פורש אברות כציפור,

והוא רץ, הוא רק רץ,
אין לו צ'אנס לעוף המוזר הזה,
אין לו צ'אנס לעוף המוזר הזה.

היא מקשיבה לכנפיים,
יש לו פינה בליבה,
עיניה נושאת לשמים,
אך הוא רץ לא ממריא בלי סיבה.

והוא רץ, הוא רק רץ,
אין לו צ'אנס לעוף המוזר הזה,
אין לו צ'אנס לעוף המוזר הזה.

משתרך הביתה עוד ערב,
שוב תולה כנפיו על קולב,
מטלפן ועונה לה בערך,
ומשיל עוד יום מעליו.

רגליו כושלות, כתפיו שחות,
מכביד משא האברות,
כל הדרך, כל הדרך, כל הדרך.

הוא יתעורר כך כל בוקר,
יחשוב על אותה אגדה,
ינער החול והאפר,
ואולי ימצא כבר סיבה,
ואולי ימריא בלי סיבה.