פסקול הסדרה הד קולך של כאן 11

לוקסמבורג

אדם צועד משום מקום לשום מקום
מעביר בדל של אור
מנקודה לנקודת האל - חזור

אל תוך השלג השחור
הוא דועך
כמו שהדרך מתארך
הוא מאבד משקל
הוא לא מפה
כבר לא משם
הוא
לא

והוא יודע שטעה
ואין דרך חזרה
הוא משכתב את הסיפור
לוקסמבורג

שני חברים יצאו לדרך
בים בם בום
אחד חזר
שני כבר לא
אדם דורך את הכאב
כדי לא לזכור
איזה שיר יש לו בראש?
תמיד יש שיר
תמיד יש משהו שמחזיר אותך
מנקודה לנקודה אה.....

והוא יודע שטעה
ואין דרך חזרה
הוא משכתב את הסיפור
לוקסמבורג רחוקה

אדם צועד משום מקום
לשום מקום
הוא קורא לו לוקסמבורג

בין כוכבים אתה אולי צודק

״בין כוכבים אתה אולי צודק,
אבל לא כאן״, באמצע הדיבור
עברת לבכי שקט, כמו שבאמצע מכתב
עוברים מכחול לשחור כשהעט מתיבש,
או כמו שפעם החליפו סוסים במסע:
הדיבור התעייף, הבכי רענן.

זרעי קיץ עפו לתוך החדר
מול החלון עמד עץ שקד משחיר,
גם הוא לוחם אמיץ במלחמה הנצחית
של המתוק נגד המר.
ראי, כשם שהזמן איננו בתוך השעונים
כך האהבה איננה בתוך הגופים,
הגופים רק מראים את האהבה.

ראי, כשם שהזמן איננו בתוך השעונים
כך האהבה איננה בתוך הגופים,
הגופים רק מראים את האהבה.

אבל נזכר את הערב הזה
כמו שזוכרים תנועות שחייה
מקיץ אל קיץ.
“בין כוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן”.

מאהבת צללים

אני שומע את הקול שלך הקר והמתוק
ומתגנב שוב אל הרגע בו גרמתי לך לצחוק
ומתקרב אל השפתיים הגדולות כמו תינוק
אני נולדתי לאהוב אותך תמיד ומרחוק

בואי אליי אולי
אל תתקרבי מדי
הרי אין שום דבר יותר גדול מזה
מאהבת צללים אבודה
הרי את לא ילדה
אנחנו שנינו יחד במרחק הזה

את לא יודעת מה קורה כשאת אצלנו בדמיון
את נסיכה קפואה שמבקשת להציל דרקון
שיעזור לה להזיע מכף רגל עד אישון
אני רוצה אותך כל כך כבר לא אכפת לי להגיד את זה ראשון


בואי אליי אולי
אל תתקרבי מדי
הרי אין שום דבר יותר גדול מזה
מאהבת צללים אבודה
מזמן כבר לא ילדה
אנחנו שנינו יחד במרחק הזה

אז בואי אליי אולי
אל תתקרבי מדי
הרי אין שום דבר יותר גדול
שום דבר יותר גדול
אבודה
מזמן כבר לא ילדה
אנחנו שנינו יחד במרחק הזה

מה אתה חושב?

הלאה עננים

קודר קודר, זה עובר לי מהר
לא מסתדר, מסתחרר מסביב לאותה נקודה
זאת עדיין לא פרידה
אבל הולך וסוגר עליי שנים
הלאה עננים

כי אין לי זמן וגם אין לי לאן
מרגיש לי קטן, אני לא מעוניין לדבר עם עכשיו.
העצב מעוצב
והסתיו מכה שוב בפנים
הלאה עננים

אם את היית כאן לידי
מה היית עושה
מה היית אומרת לי
אולי כדאי לך לחשוב על זה שנית
את חכמה כל כך

סוער סוער, לא מסתדר
בוחר לא בוחר
מתרחק וחוזר אל אותן הפינות
מחפש בי זוויות
ונזרק לכל הכיוונים
הלאה עננים

אם את היית כאן לידי
מה היית עושה
מה היית אומרת לי
אולי כדאי לך לחשוב על זה שנית
את חכמה כל כך
תמיד היית

אם את היית כאן לידי
מה היית עושה
מה היית אומרת לי
אולי כדאי לך לחשוב על זה שנית
את חכמה כל כך
תמיד היית

כמו העננים - הלאה עננים
קודר קודר

עצוב פה בלעדיה

על כף היד נטרקת דלת
בינתיים זה לא כואב
חיממת ירקות ואורז
בינתיים אתה רעב

קר לך בכפות רגלייך
אז אני אותך גורב
ניכוונו אז שפכנו מים
אך עדיין האור צורב

עצוב פה בלעדיה בחדרים
שבם רקדנו עד אחד נרדם
אבל אני יודע שצעדים
סופם בשקט ולכן סופם

פתחתי את הפה לצרוח
התחרטתי
אך קולי כבר פה
מזכיר לכל קירות הבית
שאת לא

עצוב פה בלעדיה בחדרים
שבם רקדנו עד אחד נרדם
אבל אני יודע שצעדים
סופם בשקט ולכן סופם

כף יד עצלה מגישה אל פי ירקות ואורז
וחום רגלייך מודיע לי שעדיין חורף

אבל אני יודע שצעדים
סופם בשקט ולכן

עצוב פה

אבל אני יודע שצעדים
סופם בשקט
ולכן סופם

אבות ובנים

תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט

תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט

אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא

תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות

אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא

לוקסמבורג גרסת יום הזיכרון

אדם צועד משום מקום לשום מקום
מעביר בדל של אור
מנקודה לנקודת האל - חזור

אל תוך השלג השחור
הוא דועך
כמו שהדרך מתארך
הוא מאבד משקל
הוא לא מפה
כבר לא משם
הוא
לא

והוא יודע שטעה
ואין דרך חזרה
הוא משכתב את הסיפור
לוקסמבורג

שני חברים יצאו לדרך
בים בם בום
אחד חזר
שני כבר לא
אדם דורך את הכאב
כדי לא לזכור
איזה שיר יש לו בראש?
תמיד יש שיר
תמיד יש משהו שמחזיר אותך
מנקודה לנקודה אה.....

והוא יודע שטעה
ואין דרך חזרה
הוא משכתב את הסיפור
לוקסמבורג רחוקה

אדם צועד משום מקום
לשום מקום
הוא קורא לו לוקסמבורג

משום מקום לשום מקום

לב מוזהב מדי

אני עוד מנסה להיזכר
מתי הבנתי שאני אחר
עדיין,
לא קל לי לדבר על זה

שנים חיכיתי שזה יחלוף
כשהבנתי שאף-פעם לא
התפללתי שזה יעקוף
אותך

הייתי רוצה לעקור לך את הלב
להגיד, זה הולך לקרות עכשיו
וזה הולך להיות כואב
כמו חרב לתוך החזה
אתה עוד תודה לי על זה

בעולם שבו תמימות היא גנאי
בדידות היא צו
אכזריות היא תנאי
איך אפשר לשמור על לב מוזהב מידי?

אני הולך לרסק אותך
עד עפר
להגיד - תפסיק לזוז ילד
תעמוד ישר
ותן לי לגמור כבר עם זה
לא יעזור אם תבכה
לא יעזור אם תבכה

כשהיום נגמר
ואתה סוף-סוף ישן
אני חוזר להקשיב
איך שאתה נושם
רחוק בחלום משונה
תמיד, לאן שתפנה
יש לך דרך
הישר לזרועותיי
נולד כדי להישבר
לב מוזהב מידי
לב מוזהב מידי.