יניב בשדה כבר משש בבוקר
אחרי חמש שעות שינה
הוא אומר נשבע שזה מספיק לי
וחוץ מזה אין לי ברירה
כמו האדם שדה זקוק ליחס
לא תאמין לכמה אהבה
הוא שואל ואני עונה לו
שגם אני מריח ריח של שריפה
פעם זה ליד ופעם מרחוק
עוד פעם אחת
עד שיבוא סוף
כשאוכלים את כל התפוח
אפשר לראות את הגליל מהדמיון
הוא אומר הכל תמיד יבוא מקושי
חוץ מהנוף
שאלתי את יניב אם יש תקווה
הוא אמר לי עוד חמישים שנה
עוד תראה שהילדים ישבו לחומוס
בביירות ממטולה זה שעה
קודם את אחרכך אני
גם כשיבוא בי כח
קודם את ואז אני
למות איתך על סרט
למות איתך על ים
למות קצת כל הזמן
קודם את אחרכך אני
בתנועה של איש שיכור
קודם את ואז אני
כל הגוף רועד
חבקי אותי
מניח את הראש
תהיי איתי
קודם את ואז אני
קודם את ואז אני
אחרי המלחמה אחבק אותך בלי סוף
ואעיר את הילדים ואעשה כביסה
אחרי המלחמה אבקר את ההורים
פעם בשבוע נשב עם כוס קפה
אחרי המלחמה אפתח את החלון
והרוח תיכנס ויהיה לנו טוב
אבל אף פעם לא נחזור
אף פעם לא נחזור
אף פעם לא נחזור למה שהיה
כלום לא יחזור
כלום לא יחזור
כלום לא יחזור
להיות כמו שהיה
זוכרת שנסענו למדבר באמצע מאי
היית ילדה וגם אני הרגשתי ילד
העתיד מתקרב אליי לוחץ בצוואר
אפילו באוויר קשה לנשום
אם כבר להיות שמח
אז רק בשבילך רק בשבילך
עכשיו שוב סוף האביב
מסתכל מסביב
ולא מוצא סיבות
אבל מוצא חיים
העצב בא והולך
אבל עדיין מתרגש
לפעמים כשאת נוגעת בי
וכשבא יום טוב אני זוכר
כשהוא חולף
וזה יבוא וילך עד שילך
אם כבר להיות שמח
אז רק בשבילך רק בשבילך
עכשיו שוב סוף האביב
מסתכל מסביב
ולא מוצא סיבות
אבל מוצא חיים
תמיד מוצא חיים
