תומר יוסף. / לגעת בליבך

נִפְגַּשְׁנוּ בְּמִקְרֶה, בְּלֵיל חֹרֶף קַר
הָיִית עִם לֵב שָׁבוּר, דִּבַּרְתְּ עַל הֶעָבָר
אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי בָּךְ אֶת הֶעָתִיד
הַלֵּב שֶׁלִּי אָמַר לִי שֶׁאַתְּ לִי לְתָמִיד
בְּתוֹךְ תּוֹכִי יָדַעְתִּי, אָסוּר לְהִתְאַהֵב
בְּלִי הִגָּיוֹן, בְּלִי פַּחַד, נָתַתִּי אֶת הַלֵּב

בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים שַׂמְתְּ רֹאשֵׁךְ עַל כְּתֵפִי
וְנִרְדַּמְתְּ בֵּין יָדַי, וְהָיִית רַק שֶׁלִּי
אָז עָצַמְתִּי עֵינַי, לֹא רָצִיתִי לִרְאוֹת
שֶׁלֹּא בִּגְלָלִי זָלְגוּ הַדְּמָעוֹת

נִפְרַדְנוּ בִּדְמָעוֹת, בְּיוֹם אָבִיב חַמִּים
אָמַרְתְּ לֹא נִתְרָאֶה יוֹתֵר לְעוֹלָמִים
פִּתְאוֹם הָיִית אַחֶרֶת, סְגוּרָה בְּתוֹךְ עַצְמֵךְ
אָמַרְתְּ שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לָגַעַת בְּלִבֵּךְ
אֲנִי תָּמִיד יָדַעְתִּי, אָסוּר לְהִתְאַהֵב
אֶת הַסִּכּוּן לָקַחְתִּי, שָׁבַרְתְּ לִי אֶת הַלֵּב

בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים שַׂמְתְּ רֹאשֵׁךְ עַל כְּתֵפִי
וְנִרְדַּמְתְּ בֵּין יָדַי, וְהָיִית רַק שֶׁלִּי
אָז עָצַמְתִּי עֵינַי, לֹא רָצִיתִי לִרְאוֹת
שֶׁלֹּא בִּגְלָלִי זָלְגוּ הַדְּמָעוֹת