עץ

נותר בודד
העץ שלי
עליו טיפסתי עד קצה בילדותי
צופה על ארץ
מעל הפחד
הייתי גם לבד וגם
ביחד

נותר עזוב
העץ שלי
אליו ברחתי כשחטאתי עד שאבי
קרא לי, ילד, שוב
אני כלל לא כועס
אז בוא ונתפייס
רק זה חשוב

על צמרתו גדל הרוך, גדלה חירות, גדל האור
ענפיו היו מבוך שרק אני יכול לפתור
ומנשבת בו הרוח המורדת
איני טפסן עצים יותר, אך צמרות ליבי אינספור
והיום
מי יקרא לי לרדת?

נותר עירום
העץ שלי
את פרדסיו אשר אהב
עקרו החקלאים
חסום מגשת
בלי הילדות סביבו
כמה לנער החוטא
שיבוא