אני רבע תימני חצי רוסי ועוד רבע הונגרי ואני לא מרגיש
לא תימני, לא רוסי ולא הונגרי
בבית שלי אכלו אורז פרסי, עוף סיני, שניצל וינאי ואני לא מרגיש
לא פרסי, לא סיני, וינה רחוקה ממני כרחוק בפלות נעמן ללואקר קואדרטיני
לואקר זה טעים, לואקר זה מדהים
אבל לואקר לא מכאן
אני בצד של נעמן מאן
אמרתי "מאן"
זה איש באנגלית
כי תרבותית אני לא רק ישראלי
אני רוק בריטי, אני אנימציה יפנית
אני קצת מרגיש
אמריקאי
אח על אף שהתנך
ילמד את כולם מה זה סיפור
הוליווד לימדה אותי מה זו עלילה
מבחינתי
לומר אמן זה כבד זה דתי
ואיימן זה מגניב
ווואלה זו אותה מילה
כשנותנים בראש נפלט לי איזה "יה"
הל יה
שדופקים ת'שיט על הבמה
כשאנ ינדפק אומר פאק נו מה
מאיפה כל הראפ הזה בא?
"מכורה שלי
ארץ נוי אביונה
למלכה אין בית, למלך אין כתר
רק שבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר"
כמה מוזיקאים ישראלים מעדיפים לכתוב באנגלית?
כמה גלמודה היא העברית?
שפת אם אשר בניה רק רואים בה עוד שלב
בדרך לאירופה ול...
קיצר אני לא מגלה לכם את
קולומבוס עכשיו
אין על אמריקה,
לשם עיננו נשואות
כולכם הבנתם שהתכוונתי לארצות הברית
שבאמריקה הצפונית
באמריקות יש עוד 34 מדינות
נשאלת השאלה
האם נצליח לעשות
משהו בלי קשר לאמריקה?
אפשרויות
א: כן
ב: לא
ג: אולי
ד: כל התשובות
איזו שאלה הא?
אמריקאית.
די אני אומר אין מנוס מלחקות
אז מחקה מחקה מחכה מעת לעת
אני מגיע אליהם, מבין עד כמה אני זר
ואז מכה –
(הא)
מכה
(הא)
מכה מכה על חטא
כשנותנים בראש נפלט לי איזה "יה" ...
"עלובה שלי
אביונה ומרה
למלך אין בית למלכה אין כתר
רק אחת בעולם את שבחך אמרה
וגנותך, חרפתך, כל היתר"
אני רבע הונגרי חצי רוסי רבע תימני
ואני לא מרגיש
הבדל
ביני לבין כל קיבוץ הגלויות שפה
לא אכפת לי
רוסי מרוקאי טריפולטאי
ואגב סבתותי
נולדו בארץ
כשעוד קראו לה פלשתינא
אם על זה הולכים אני חצי פלשתינאי
(תנו לו מדינה)
ואולי
במחילה
בפעם הבאה ש'תם באים אלי
תחדדו ת'שאלה
כי אם ת'ם שואלים מה עיצב דמותי
קצרה היריעה מלתאר
יש לי סיפור לספר
על כל סדק
על כל אות
אם 'תם שואלים איך נראה בית הורי
וואלאק פרחים פירות
וגם בטון ומרצפות
ואם ת'ם שואלים אותי לאן אני שייך
אז במובן מסוים אני מכל המקומות
אבל אם 'תם שואלים אותי מי הם אבותי
אז אני נצר לדורות
של "לו יהי" ו"הלוואי"
שחיכו ורצו ונאבקו כדי לומר
מכאן אני ודי נגמר
דירת ליבי בת ארבעה חדרים
חמימה אך לא עברה שיפוץ שנים רבות
מלאה ארונות
וציוד שאגרתי
חשבתי שאולי אצטרך
אז שמרתי
צפוף עד אפס מקום
מרב קרבות, חבורות ודברים שרציתי
דברים שהם אני שעכשיו
ודברים שהם אני שהייתי
אבל למענך
אנקה את האבק שהצטבר
אזרוק את כל הגרוטאות הישנות
ארווח לך מקום להתערסל בו
בואי לגור אצלי בבית החזה
די די די
עלובים ימי
את האור בקצה מנהרותי
זה שטורף את לילותי
אז מתי
תבואי אלי?
מסתובב ברחובות בבל חולה, קופא מקור
הזמן איטי והמזון מהיר
התעטשתי וקינחתי אף כמעט בכל אזור
נראה לי שהדבקתי חצי עיר
אבל העיר גנבה אותי אליה ולקחה לה
מכרה לי חלומות ומותרות
וחוץ מזה, נסעת אתמול, כמה את חסרה בה
שידבקו במחלות
איך כל רגע איתך הוא חומר טוב לזכרונות עליך
כזה עם כיסופים אליו בעת אחרת
לפעמים את מביטה בי בעיניים עמוקות מדי
ואז את שוב זרה לי
ואז את שוב מוכרת
אז את שואלת אותי אם אני מתגעג
מותק אני צעד לפניך
מתגעגע אליך עוד כשאני איתך
על אחת כמה וכמה בלעדייך
ראי את עוז רוחם ואת כוחם של הבבלים
ראי את נימוסיה, מגליה הנופלים
ובך אני רואה אלפי סיפורים
איך כל כך הרבה פנים לך אהובה שלי
איך כל כך הרבה פנים לך אהובה שלי
כעין הסערה את שוקטת
לפעמים אני אוחז בך באמת ואת איתי
ואז את שוב בבית
ואז את שוב נודדת
די די די...
חמקתי מהעיר כשהרחובות עייפו ונמו
חיל המשמר לא עצר בעדי
חודשי הסערה איתך ארכו ועוד לא תמו
אבל סיימתי לבינתיים את גלות בבל שלי
עיתים את שוב אובדת ואז את שוב יודעת
כעת את שוב נוסעת להדרים
למדי את העולם כיצד לגעת
מתי בעוז, מתי ברוך, מתי ברחמים
איך לקרוא את עתידך אהובתי?
כל כך הרבה עבר יש בידייך
אני כותב לך את השיר הזה כדי שתזכרי
אי שם בנדודיך
ושוב תהיי בבית
די די די...
הָיִינוּ תְּכֻלִּים וּשְׁקוּפִים וְיָפִים
לְלֹא גְבוּל
וְזִיוֵנוּ פָּשַׁט וְנָהַר
לְעֵירֻמֵּנו
הָיָה בֹּהַק מוּזָר
הַיּוֹם הָיָה חָסֵר
וְצָעַק בְּאוֹרוֹ:
לַיְלָה, לַיְלָה
הַלַּיְלָה הָיָה חָסֵר
וְהִתגַּעְגַּע
יוֹם, יוֹם.
תְּכֻלִּים וּשְׁקוּפִים הָיוּ הַגּוּפִים
וְזִיוֵנוּ פָּשַׁט וְנָהַר
הָעֵצִים הִבְשִׁילוּ פֵּרוֹת-קַיִץ
כְּבֵדִים, לוֹהֲטִים בצהוב מנומר
הַיּוֹם הָיָה חָסֵר
וְצָעַק: תַּעְתּוּע
הַלַּיְלָה הָיָה חָסֵר
אָבוּד לְגַמְרֵי בְּדַרְכֵי הָעוֹלָם
לֹא מֻכָּר, לֹא יָדוּעַ
וְאֲנַחְנוּ, אִשְׁתִּי
יָפִים הָיִינו לְהַפְלִיא,
וְזִיוֵנו פָּשַׁט וְנָהַר לֹא דִבַּרְנוּ.
עֵירֻמִּים נַחְנו עַל יַד הַגּוּפִים
וְהַמַּיִם פִּכּו עַל יָדֵנוּ בְּלַחַשּׁ
כְּאִלּוּ הָיִינוּ שְׁקוּפִים
מִפִּסְגַּת הֶהָרִים הַכְּחֻלִּים רָאוּ אוֹתָנוּ
כַּמָּה צוֹפֵי־אֲוִיר גַּעְגּוּעִיִּים,
שֶׁהִנֵּה, אֲנַחְנוּ יָפִים
שֶׁעֵירֻמֵּנוּ הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר,
וְשֶׁאֵין אִישׁ זָר אִתָּנוּ וְאֵין גַּם אֶחָד חָסֵר
וְשֶׁהַיּוֹם כְּבָר נוֹגֵעַ בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁזִּיוֵנוּ פּוֹשֵׁט וְנוֹהֵר
חולף ברחובות בהם נשברתי היטב
אם מביטים אפשר למצוא עוד רסיסים
ליד זירת הפשע לעצמי אני חושב
מה שכאן היה תמיד
היום רק לפעמים
כאן כתבתי לך שירים
מה אעשה איתם עכשיו?
מה תדעי על הלילות הארוכים והמילים
שרציתי להגיד
שיהלמו ושיכאב
הלב שלי לב אבן
הלב שלי לב אבן ועל כך אנ'לא אסלח
לב אבן
הלב שלי לב אבן
הלב שלי לב אבן
נעלתי על עשרת מנעולים ולא אפתח
מה כתבתי לך שירים?
מה אעשה איתם עכשיו
מה תדעי הלילות הארוכים והמילים
ואיך רציתי להגיד
ואיך רציתי שיכאב
מה תדעי על רחם?
לכי להיות זונה קדושה
מה תדעי על אהבה, הרי בעצם
חשבת שלאהוב אותך היתה חולשה
הלב שלי לב אבן...
כמה יופי, כמה הרס
כמה תוהו, כמה אש
הו כמה שביקשתי אז, לילית
את שאסור לי לבקש
את לא היית שלי אף פעם
תמיד קרא לך המדבר
האם מצאת שם את הטעם
האם מצאת שם את הכר
אינך שייכת לדבר ודבר אינו שלך
אף פעם לא נשארת
אף פעם לא היה מקום לשנינו בתנך
היה לנו מקום רק בגן עדן
הזמן שלנו תם
ואהבתי את חווה
לא אותו אדם
אבל כשאני נזכר בכל הרע
וגם בטוב
קשה שלא לחשוב
איזה עולם היה נברא
לא טוב היה לבד
וכן אהבנו והיו עתות שלום
הו חגגנו אז עולם שאך נולד
בגדי החג היו העירום
לילית לילית היית כל כך קשה
תמיד רצית להיות מעל
תמיד חשבת שאת יודעת
לא אכלת מעץ הדעת בכלל
אינך שייכת לדבר ודבר אינו שלך
לא היה לי מקום בחייך
אף פעם לא היה מקום לשנינו בתנך
אז המשכתי בלעדייך
הזמן שלנו תם
ואהבתי את חווה
לא אותו אדם
אבל כשאני נזכר בכל הרע
וגם בטוב
קשה שלא לכתוב
קשה שלא לכאוב
קשה שלא לחשוב
איזה עולם היה נברא
אומר נביא השקר:
אני לא בא עם מסר
אני בא עם האמת, לא מאמין אל תיקח
רוצה לדעת ת'עתיד אז החלש תמיד יפסיד, אח (פרחח)
דברי אלוהים חיים בפי וכבוד השם עלי זרח
תקשיבו לי, כי אני הייתי וראיתי
באתי מכלום ועליתי, לא רצו אותי?,יריתי (בם)
תקשיבו לי תשימו לי ביט ויאללה מסיבה בים
פס על כל ההיטרים הכרתי את כולם
את זה שחותך, זה שמושך,זה שכולם שואלים אותו איך
זה שחורך, קם והולך,זה שבא לקלל ויצא מברך
הורדתי את זה שמולך,מותק אני בתפקיד הראשי
ואגב אם אם לא אמרתי,אני אני אני אני
ודש לכל הבני זונות שהשארתי מאחור
הם לא רצו להתעורר הם לא רצו לבחור
אם אתה חכם תרצה ממני חתיכה
האם אתה מוכן?
אומר העם:
לא ביקשנו אותך
לא ביקשנו נביאים
ביקשנו בריחה
מלחשוב על הדברים
הקשבנו לך, אתה כלום בלעדינו אלילנו,
בלי אוזנינו אין לך קול
הרמנו אותך
עכשיו תפול
אומר נביא הזעם:
תראו את האדם
אדם החרוץ, האמיץ החכם
תראו אותו עלוב (תראו) תראו אריה בכלוב (תראו)
תראו את האדם
שגילה את האש, התחיל לדבר, בנה וחפר וחצב ש
השתלט ו התקדם, ו הקדמה השתלטה עליו
ש עושה את הרע בעיני אלוהיו, מ חרב את הכוכב
הבל כל המצאותיו הו הו הו כי הוא
כל כך הרחיק לרוץ תגיד לי איך קושרים השרוך
האדם וארנקו השטרות המטבעות
ורעש המתכת. עבד כי ימלוך
איך הכלבים נשארים ברצועות?
וכולם אוהבים לצעוק המלך הוא עירום
וכל אחד רוצה להיות מלך (של כולם)
לאן ירחיק אדם בשביל הבצע
לא למדנו לקח.
אומר העם:
לא ביקשנו אותך...
עכשיו תיפול עכשיו תיפול עכשיו תיפול
עכשיו תיפול עכשיו תיפול עכשיו תיפול
עכשיו תיפול עכשיו תיפול עכשיו תיפול
עכשיו תיפול
אומר נביא הנחמות:
ראו את החומות
ראו איך הן לאט לאט לאט לאט לאט נופלות
כבר עכשיו חצי עולם נחצה ברגע
עוד נחיה לראות עולם שאין בו נגע מלחמות
לא נשנא את האתמול נחמול על עברנו
ונוקיר את עכשיו, זה שזה עתה חלף
כי אל המחר עיננו וכילד היוצא
מבית הוריו לראשונה - אהבה תפרוש כנף
כי כוחנו אחדותנו עוד תבוא עת נחמה
וגר זאב עם כבש ואדם עם מכונה
נחיה אלף שנה העולם ינהג אחרת
אנחנו לא נכיר אותו אך הוא יכיר אותנו, בוא
שינוי יבוא בין כה וכה, נראה בו רק תוחלת
וכל אשר דיברתי לא מופרך ובוא יבוא
בכל קללה תבוא גם הברכה
איך הימים חותרים לאט לתוך אחריתם
חבקו אותם.
אומר העם:
לא ביקשנו אותך...
עכשיו תפול...
לא ביקשתי לי יכולת נבואית
רק יכולת להפשיט את האבק שהצטבר
להכיר את היצירה כדי להכיר את היוצר
אבל בכל מצאתי אל מתעתע וסותר
רותח וגולש מסירי העיניים
מצאתי ודאות רק בצל ובביניים
ראיתי חול וים שיחלפו כתהילות
ואל שבורח אל בין השורות
ניסיתי לגזור הסערות
והן צמחו ביתר שאת
בכל מסעותי כל הפתרונות
חטאו לבסוף לאמת
תסביר לי רק את כשלי השפה
אז אולי הכל יהיה מובן
אומרים לחזור בתשובה וגם לחזור בשאלה
מאיפה חוזרים ולאן?
כשאתה במנוסה
נבעט ממקלט למקלט וכבד
המשא. אהה..
השיר הזה איתך
אין אמונה
ואתה שואל אם תבל מאמינה
עוד בך. אל תירא
השיר הזה איתך
כשמחומותיך קוראים המרחבים
ברד הלילה עולות הדרכים
ובעיניך השדות וים גואה ומתרוקן
ואין ואין
אין בית, לבד מן הלכת
אין מנגינה, רק שיר מסע שאין לו גבול
ובתוך כל צעד
שוכן השקט
ובשקט, שוכן המבול.
כשאתה אריה,
אתה שואג והגרון פצוע
כשאתה ציפור
ונוצותיך- געגוע
כשאתה נידף ברוח
אולי השיר הזה יהיה לך שומר
כשתשאל מדוע
או כאשר
מחומותיך...
אין בית...
וכשתגיע השעה ותשאל, האם אתה צופה על דרך
או שהיא צופה בך , קום ועלה לראש ההר
שם צופה בכל אתה ודאי תמצא אמת מוחלטת
ומתחת לאמת הזאת – כזב מפואר
אולי במילותי אין נחמה או בטחון
אולי מה שאמרתי לא עוזר. זה רק נכון
אבל השיר הזה יהיה תמיד בצד שלך
אין בית...
נותר בודד
העץ שלי
עליו טיפסתי עד קצה בילדותי
צופה על ארץ
מעל הפחד
הייתי גם לבד וגם
ביחד
נותר עזוב
העץ שלי
אליו ברחתי כשחטאתי עד שאבי
קרא לי, ילד, שוב
אני כלל לא כועס
אז בוא ונתפייס
רק זה חשוב
על צמרתו גדל הרוך, גדלה חירות, גדל האור
ענפיו היו מבוך שרק אני יכול לפתור
ומנשבת בו הרוח המורדת
איני טפסן עצים יותר, אך צמרות ליבי אינספור
והיום
מי יקרא לי לרדת?
נותר עירום
העץ שלי
את פרדסיו אשר אהב
עקרו החקלאים
חסום מגשת
בלי הילדות סביבו
כמה לנער החוטא
שיבוא
א
נולדתי בארץ ישראל ובה שוכנת נשמתי
שוכנים בה נעורי וילדותי
בארצו של יעקב של ישראל
בין כל בניו של אברהם
בן אהרון היא קוראת לי
בן אהרון רון רון
בת קול של חול ממרחבי מדבר
תהודת הזהות
(ת'ם מבינים)
אני שיש כל כך הרבה דברים שלא אמרתי
שברחתי לעץ כשעשיתי משהו רע ובאמת התכוונתי לא לחזור לעולם
אני שיש לי עווית קטנה בפנים בכל פעם שאני רואה דם
אני שלמדתי אנגלית מתכניות כמו אריזה משפחתית
לכן האנגלית שלי תמיד טיפה בצחוק
אני שעכשיו חייב להתוודות
אני גנב העוגיות
במובן הכי הכי עמוק
אני שכאן כי הסגנון צריך פטרון מראה לכולם איך עושים את זה נכון
בעשירון העליון של הפאסון, (וואלאק) שורף הארכיון
אני שבארץ ישראל שוכנת נשמתי
אבל חלק קטן ממנה נשאר בלבנון
יותר מכל
מעל כל זה
תמיד הייתי הבן של אהרון
ב
אף פעם לא אמרתי לאבי שאני אוהב אותו
קשה לומר את זה, אני עוד יכול
אני לא יודע איך
אני ואבי כוחות נפרדים ביקום
אנחנו אש ומים
החריצים בפניו של אבי הם
תעלות סואץ קטנות ועמוקות
הן מפרידות ביננו כמו בין עבדות לחירות
אני סיני
והוא מצרים
"להיות קטן", אבי נהג לומר
להיות קטן ללא תוחלת
"אפילו הקוצים של הילדות נראים מתוקים"
היה אומר
ובעיני אבי אני עדיין ילד
אני עכשיו עולה לכיתה אלף
הוא לא מבין שאני כבר לא קטן
כלומר
אני לא מבוגר
רק מבוגר יותר
יש לי רצונות מבוגרים
יותר
מחשבות מבוגרות
יותר
וחברים מבוגרים יותר
וגם להם יש שאיפות מבוגרות
אכזבות מבוגרות ועיניים אפורות
יותר
להם אף פעם לא אמרתי
אז עכשיו אני אומר:
לא הייתם צריכים להתבגר
אהבתי את הילדים שהייתם
אתם היום מעדיפים כסף, נשים, ילדים
על פני משחקי מחבואים ועמודו
במגרש המשחקים
שהיה, אגב, בארץ ישראל
לא בהודו
העולם נסחף לכיוונכם עם הבטחות כבדות מנשוא
ואיך אזכיר לכם
שהאוויר סמיך והחלל עבה
ושארוך
ארוך החשק, קשה
אני עצמי כבר לא קטן, אני מודה,
(תכלס) השתנה לי כל הטעם בפה
התרגלתי לבירה
אני כבר די אוהב קפה
אוכל גלידה בכוס
באוטובוס או במטוס
לא מתעקש על החלון
ואם כבר כן, שיסלח לי
לפעמים מוריד וילון
לא קטן יותר, שנים
שלא חידדתי עפרון
מתעניין בחדשות
טריינינג ונעלי ספורט
לובש רק לריצה
מעולם לא אמרתי
לאבי שאני אוהב אותו.
לא יצא
ג
(עכשיו) אני יודע מה אתם חושבים
אתם חושבים
"קדימה
תחיה את השירה שלך, תגיד את זה
קדימה"
אבל אתם חושבים את זה רק כי אתם יודעים שתמותו יום אחד
בעוד אני אחיה לנצח
זו הקללה שלי
אני אף פעם לא אמות
לא אני לא בנו של אהרון
כולכם סופרים לאחור
כולכם דמויות בהצגה הזאת
בסוף ירד מסך ותעלמו אל הקלעים
כולכם גיבורים
של מילים אחרונות
קל לומר את האמת ואז למות
אך השחקן ממשיך לחיות
מה אתם מבינים, נבלות?
מה "קדימה"?
החריצים בפניו של אבי
תעלות קטנות ועמוקות
העיניים הן הים
כזה שכל הנחלים אליו
ולכן דמעותיו של אבי
זולגות פנימה
"אפילו הקוצים של הילדות נראים מתוקים"
היה אומר
"להיות קטן"
היה אומר
להיות קטן להיות קטן
ליד המיטה הקטנה
בחדר הקטן
ליד בנו הקטן הישן
להיות קטן
הוא התחנן
כך
מילים קטנות
עם התכוונות קטנה
כך בשעות הקטנות
כך בקול קטן
כך כשראשו על המזרן
כך ליטף את בנו
וחזר להיות קטן
ראיתי פעם ברית מילה
הראש האדום הקטן
צורח
וברגע אחד הבנתי
מה זה אבא
מה זה ילד
מה זה הורות
מה זה לצרוח בכל הכח
ומה זה אף פעם לא למות
אני נשבע ברגע אחד הבנתי מה כל זה אומר
מעולם לא אמרתי לאבי שאני אוהב אותו
ולאחרונה
אני אוהב אותו
יותר ויותר
ד
אני שהפסקתי וחזרתי ללמוד פסנתר
שהתחלתי לארגן תחרויות שירה והפסקתי להבין למה
שהפסקתי לדבר עם אלוהים והתחלתי לדבר על קארמה
שהתחלתי לקרוא עליו הפסקתי לפגוש אותו
הפסקתי לנסות להבין את העולם והתחלתי לנסות לכבוש אותו
הפסקתי לחפש צדק והתחלתי לחפש הצדקה
מעולם לא הפסקתי להיות בנו של אבי
ולכן המלחמה
מעולם לא פסקה.
כל עוד אנחנו בני אבותינו המלחמה לא תפסק
כל עוד הדם בעורקינו המלחמה לא תיפסק
המלחמה היא אנחנו
אנחנו המלחמה
והיא לעולם לא תפסק
גם אם אנחנו
הדור הצוחק
הבן של דור המסרק
הדור שצועק
על כל דבר ושום דבר
כי מה בעצם עוד נשאר
הרי אנחנו הדור שלא ידע
לא את יוסף
לא את פרעה
לא את משה
בגד בנו הזמן
ואולי אנחנו אוהבים את אבותינו
ורק ממש לא יודעים איך להגיד את זה
אלי,
אני כבר לא קטן
ה
עורי התקמט
שערי התמעט
ועיני העמיקו
ואיכשהו נדמה לי
שאני יפה יותר
ואם אני מעין דימוי לעם הזה
אני-אנחנו ולהיפך
אולי גם הוא
רק עשה
שלא תאבד לי אהבת אבי
עם השתנות הטעם בפה
ויש לי עוד עיוות קטן בפנים בכל פעם שאני רואה דם
עשה שלעולם
לא אאבד את העיוות הזה
אני שרק כשכולם שקעו, זרחתי
כשכולם נלחמו, לי גנבו את הנשק
כמה האוויר סמיך, אלי
כמה החלל עבה
כמה ארוך החשק
עמית אולמן – לאורך החשק
אלבום
תשובה לשאלה "מה המוצא שלי" אחת ולתמיד
מילים: עמית אולמן ולאה גולדברג (מתוך "משירי ארץ אהבתי")
לחן: עמית אולמן ויורם לינקר
עיבוד: יורם לינקר, עמית אולמן, רועי דורון, שלו סרור
סקסופון אלט, בריטון וסופרן: יורם לינקר
גיטרה קלאסית: עמית אולמן
קלידים ותכנותים: רועי דורון
קולות: עמית אולמן, נדב מנור, אילון פרבר, עמרי הכהן ודורון גוברמן
בואי לגור אצלי בבית החזה (מודעה להשכרה המיועדת לבת אדם אחת ובחינם)
מילים: עמית אולמן
גיטרה: עמית אולמן
חודשי הסערה
מילים ולחן: עמית אולמן
עיבוד: עמית אולמן, רועי דורון, שלו סרור, ליאור הומינר, אוריה ויצטום ונדב מנור
גיטרה אקוסטית: ליאור הומינר
גיטרה חשמלית: אוריה ויצטום
גיטרה (סלייד) :רועי דורון
תופים: שלו סרור בס: נדב מנור
קולות: עמית אולמן, נדב מנור, רועי דורון, שלו סרור, אוריה ויצטום וליאור הומינר
היינו תכולים ושקופים
מילים: אדמיאל קוסמן
לחן: עמית אולמן ויהלה לחמיש
עיבוד: עמית אולמן, רועי דורון, יהלה לחמיש, ליאור הומינר ואוריה ויצטום
שירה: עמית אולמן ויהלה לחמיש
גיטרה: ליאור הומינר
גיטרה חשמלית: אוריה ויצטום
קלידים ותכנותים, בס וכלי הקשה: רועי דורון
לב אבן
מילים ולחן: עמית אולמן
עיבוד: עמית אולמן ורועי לאוטרבך
פסנתר: רועי לאוטרבך
לילית
מילים ולחן: עמית אולמן
עיבוד: עמית אולמן, רועי דורון, שלו סרור, ליאור הומינר, אוריה ויצטום ונדב מנור
גיטרה אקוסטית: אוריה ויצטום
גיטרה חשמלית: ליאור הומינר
תופים: שלו סרור
בס: נדב מנור
קלידים ותכנותים: רועי דורון
קולות: עמית אולמן, נדב מנור ורועי דורון
נביאים
מילים ולחן: עמית אולמן
עיבוד: רועי דורון, אוריה ויצטום, ליאור הומינר, נדב מנור, שלו סרור ועמית אולמן
גיטרה חשמלית: ליאור הומינר
גיטרה אקוסטית: אוריה ויצטום
בס: נדב מנור
תופים:שלו סרור
גיטרה קלאסית: עמית אולמן
קלידים, גיטרות חשמליות ותכנותים: רועי דורון
מקהלת ילדים: אורין מתתיהו, מיה טריכטר, לילה פורר, שירה צור, נתנאל כהן, ליהי ויזל, יעל ילין, לוטם קיפר, תמר ליס, נעמה סיימון, ליבי סגל, נועה ליכטנשטיין, שירה קרמר, יעל יחזקאל, מיה ארן, רוני גולדשטיין, אייל חאמי, אור חרדון. (חבורת הזמר של בימת הנוער ברחובות)
קולות נוספים: דורון גוברמן, נדב מנור, עמרי הכהן, רועי דורון, אילון פרבר ועמית אולמן
דברי הנווד
מילים: עמית אולמן
קלידים: עמית אולמן
השיר שלך
מילים ולחן: עמית אולמן
עיבוד: עמית אולמן, רועי דורון, שלו סרור, ליאור הומינר, אוריה ויצטום ונדב מנור
גיטרה אקוסטית: אוריה ויצטום
גיטרה חשמלית: ליאור הומינר
תופים: שלו סרור
בס: נדב מנור פסנתר: רועי לאוטרבך
קלידים ותכנותים: רועי דורון
קולות: עמית אולמן, נדב מנור ורועי דורון
כלי הקשה: רועי דורון
עץ
מילים : עמית אולמן
לחן: עמית אולמן ורועי לאוטרבך
עיבוד: רועי לאוטרבך, טללית צ'רסקי ועמית אולמן
פסנתר: רועי לאוטרבך
צ'לו: טללית צ'רסקי
גיטרה קלאסית: עמית אולמן
דברים שלא אמרתי
מילים: עמית אולמן
הפקה מוזיקלית: רועי דורון (למעט "לב אבן" שהופק על ידי אמוץ גלס)
כל השירים הוקלטו באולפני "אנובה" ובאולפן של רועי דורון (למעט "לב אבן" ושירת המקהלה בשיר "נביאים", שהוקלטו על ידי אמוץ גלס)
טכנאי הקלטה: איתי אלה
עוזרת טכנאי הקלטה: רחל ירון
מאסטר: ארן לביא באולפני טן טן
ע.טכנאי מאסטר: דניאל משה