העיניים עמומות מעייפות
והימים ימי עמל
לא ידענו כלום
רק החיים האלה
לימדו אותנו הכל
והערב יגיע ליל הסדר
והלב נצבט ממרחקים
ההגשמה לא פוסעת לנו צעד
אבל אנחנו עוד רוקדים
אנחנו מוכרחים
הימים והלילות
מתמשכים כאן ביותר
ועינים מופנמות הוזות
על מקום אחר
מקצה המדרגות
יורדת קרן אור
אני רוצה לחזור
אל החיים האלה
הקצת וההרבה
והערב יגיע ליל הסדר
והלב נצבט ממרחקים
השמחה מתערבבת לה עם עצב
אבל אנחנו עוד רוקדים
אנחנו מוכרחים
