אי שם בדרום בלורית פגשה זיפים
ידך המנומנמת לחצה איתי על הקלידים
״חייבים להתנשק אחרי שיגמר״
שיערך הקצר, נערה, שיערך הקצר.
לאט ובזהירות היינו עולים אל התצפית
זוג נעליים אדומות נפגשות ובך אני מביט
״זה לא יכול לקרות עכשיו, מה אתה אומר?״
שיערך הקצר, נערה, שיערך הקצר.
בערבים היינו רצים מסביב למחנה
עם כל נשימה שלך הייתי הולך ומתענה
״כשהירח מלא, את רואה איך אני בוער״
שיערך הקצר, נערה, שיערך הקצר.
בחצות היינו מסתכלים על כוכבים נופלים
קיוויתי שאת אותה משאלה, שנינו מבקשים
״תראה, כוכב אחד גם בזריחה נשאר זוהר״
שיערך הקצר, נערה, שיערך הקצר.
ובסוף מילים חותמות
רוח ערב מכסה על השתיקות
שיערך יתארך, כנראה כבר לא נדבר
״גם אתה יום אחד אפסיק לקצר״
