הִיא רְגוּעָה וּזְהֻבָּה עִם שַׁחַר
מַעֲמִידָה פּני תְּכֻלָּה וְרוֹגַעַת
וְאָז אַחַר הַצָּהֳרַיִם נִטְרֶפֶת וּמִשְׁתַּגַּעַת
וְהַגַּלִּים מַכִּים בִּי עַל הַחוֹף
בּהוֹנוֹתַי מִתְחַפְּרוֹת בָּאֲבָנִים הַקְּטַנּוֹת
וְהַגַּלִּים גּוֹנְבִים אֶת גּוּפִי אֶל הַמַּעֲמַקִּים
רוֹצִים לָשֵׂאת אוֹתִי לַמֶּרְחַקִּים
וְאָז בַּבֹּקֶר מַעֲמִידָה פְּנֵי תַּמָּה וְרוֹגַעַת
בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ
הַכִּנֶּרֶת מִשְׁתַּגַּעַת
מִשְׁתַּגַּעַת
