לא מאוחר

הרחק הרחק

שׁוֹלַחַת אֶת שִׁירִי הַרְחֵק הַרְחֵק
שׁוֹלַחַת אֶת לַחְמִי עַל פְּנֵי כָּל הַיָּמִים
שׁוֹלַחַת אֶת אַהֲבָתִי אֶל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים
וְכָל הַנְּחָלִים הָאֲרֻכִּים הָעֲמֻקִּים
שׁוֹלַחַת קַרְנַיִם שֶׁל אוֹר דֶּרֶךְ כָּל הָעֲנָנִים

יוֹם אֶחָד יַגִּיעוּ עַד אֵלָיו
וְאוֹרִי יַעֲטֹף אוֹתוֹ
וְלַחְמִי יַשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ
אָהַבְתִּי תִּגַּע בְּלִבּוֹ
וְשִׁירִי יָרוֹן בְּנִשְׁמָתוֹ לְתָמִיד.

וְאָז הוּא יָבוֹא אֵלַי
עִם אוֹרוֹ עִם לַחְמוֹ עִם אַהֲבָתוֹ.
שִׁירֵנוּ מֻשְׁלָם יִהְיֶה
יִתְנַגֵּן בְּבֵיתֵנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ
כָּל חַיֵּינוּ וְאַחֲרֵי.

שׁוֹלַחַת אֶת אָשְׁרִי הַרְחֵק הַרְחֵק
שׁוֹלַחַת תּוֹדָתִי אֶל כָּל הָרְקִיעִים
שׁוֹלַחַת גַּם חִבּוּק לְכָל הָאֲנָשִׁים
הַבּוֹדְדִים הָעֲצוּבִים הַמְּקַוִּים
שׁוֹלַחַת קַרְנַיִם שֶׁל אוֹר דֶּרֶךְ כָּל הָעֲנָנִים

וְאָז הוּא יָבוֹא אֵלַי
עִם אוֹרוֹ עִם לַחְמוֹ עִם אַהֲבָתוֹ.
שִׁירֵנוּ מֻשְׁלָם יִהְיֶה
יִתְנַגֵּן בְּבֵיתֵנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ
כָּל חַיֵּינוּ וְאַחֲרֵי.

המלאך השומר

הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר עָלַי מִן הַקֹּר
הַמַּלְאָךְ עוֹד עֵר,
עוֹד דּוֹלֵק בְּחַלּוֹנוֹ הָאוֹר.
הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר מִן הַכְּאֵב
הוּא תָּמִיד יֶשְׁנוֹ,
אֲבָל לֹא תָּמִיד עוֹזֵר.

בּוֹא מַלְאָךְ, בּוֹא מַלְאָךְ
תִּשָּׁאֵר אִתִּי.

הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר עָלַי מֵאָסוֹן
הוּא בִּלְתִּי נִרְאֶה
אַךְ עוֹזֵר לִי הָמוֹן.
הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת שְׁנָתִי
הוּא כְּמוֹ חֲלוֹם
כְּמוֹ חֲלוֹם אֲמִתִּי.

בּוֹא מַלְאָךְ, בּוֹא מַלְאָךְ
תִּשָּׁאֵר אִתִּי.

הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר עָלַי מִמּוֹתִי
הוּא תָּמִיד אִתִּי,
הוּא כָּרֶגַע אִתִּי.
הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר עָלַי מֵעַצְמִי
הוּא כָּל-כָּךְ עָיַף
הוּא נִרְדַּם לְצִדִּי.

בּוֹא מַלְאָךְ, בּוֹא מַלְאָךְ
תִּשָּׁאֵר אִתִּי.
בּוֹא מַלְאָךְ, בּוֹא מַלְאָךְ
תִּשָּׁאֵר אִתִּי

בּוֹא מַלְאָךְ...

פחד

הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה לִגְדֹּל
גְּדִילָה נְקִיָּה
מִפַּחַד

הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה לִישֹׁן
שֵׁנָה נְקִיָּה
מִפַּחַד

הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה לֶאֱהֹב
אַהֲבָה נְקִיָּה
מִפַּחַד

אַתֶּם, שהֵבֵאתֶם אוֹתִי לָעוֹלָם,
אַתֶּם גַּם הֵבֵאתֶם לִי
אֶת הַפַּחַד
אֶת הַפַּחַד

הָאִשָּׁה שֶׁאֲנִי נִלְחֶמֶת לִחְיוֹת
חַיִּים
נְקִיִּים
מִפַּחַד

בזמן הבום

בֵּין אִם יִשְׁרֹק פֹּה טִיל וּבֵין אִם לֹא
אֲנִי כָּאן עִם הָאָזְנִיּוֹת וְהַשִּׁירִים שֶׁלּוֹ
בֵּין אִם יִפֹּל פֹּה טִיל וּבֵין אִם לֹא
אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ

בֵּין אִם תִּצְרֹם אַזְעָקָה יוֹרֶדֶת וְעוֹלָה
בֵּין אִם תָּקוּם אוֹ תִּפֹּל מֶמְשָׁלָה
בֵּין אִם יִקַּח אַחְרָיוּת וּבֵין אִם לא
הִיא שֶׁלּוֹ, הִיא שֶׁלּוֹ

בֵּין אִם נִחְיֶה אוֹ נָמוּת
תִּשָּׁאֵר כָּאן אָמָּנוּת
בָּא לִי לְרַסֵּס עַל קִירוֹת הָעִיר
אֲנִי צְרִיכָה שֶׁקֶט
אֲנִי צְרִיכָה אֲוִיר

הַבּוּמִים מַרְעִידִים אֶת הַקִּירוֹת
וּזְגוּגִיּוֹת הַחַלּוֹנוֹת
אֲבָל אֲנִי עֲמִידָה וַאֲטוּמָה כְּמָמָ"ד
אֲנִי כָּאן עִם אֵל אֶחָד

בֵּין אִם נִחְיֶה אוֹ נָמוּת...

אֲנִי יוֹדַעַת, לֹּא יִקְרֶה לִי כָּאן כְּלוּם
בִּזְמַן הַבּוּם
לֹא בָּרוּר אֵיךְ, מַצְלִיחָה לְחַיֵּךְ

בחושך שרוי ביתי

בַּחֹשֶׁךְ שָׁרוּי בֵּיתִי.
עֵינַיו שֶׁל הֶחָתוּל זוֹרְחוֹת בְּתוֹכוֹ
וַאֲנִי לֹא בּוֹ.

יָצָאתִי מִמֶּנּוּ בְּלִי לָדַעַת
אִם וּמָתַי אָשׁוּב.
בֵּיתִי הָאָהוּב.

רַגְלַי נוֹדְדוֹת בִּרְחוֹבוֹת זָרִים
רוֹעוֹת וְדוֹרְכוֹת בְּבָתִּים אֲחֵרִים
לְעִתִּים חַמִּים וְנָעִים לִי
בַּמִּטּוֹת הַזָּרוֹת

אַךְ הוּא קוֹרֵא אֵלַי:
בּוֹאִי, נֶפֶשׁ רְצוּצָה
בְּלֵב שָׁקֵט מִדְּאָגָה, שֶׁמֵּעוֹלָם
מִבֵּיתוֹ לֹא יָצָא.

להתייאש אסור

דַּוְקָא כְּשֶׁתִּהְיִי עֲסוּקָה
בִּלְנַגֵּב אֶת הַדְּמָעוֹת.
כְּבָר נוֹכַחְתְּ לִרְאוֹת
אֵיךְ הַחַיִּים צוֹפְנִים בְּחֻבָּם.

לְכִי תֵּדְעִי,
אוּלַי אֱלֹהִים יְסַדֵּר לָךְ
הַכֹּל בְּהֶנֵּף חוֹמֵל
שֶׁל מִכְחוֹל עַל צִיּוּר לֹא גָּמוּר.

דַּוְקָא כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם נִתַּךְ
וְהַדְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת
כְּבָר נוֹכַחְתְּ לִרְאוֹת
אֵיךְ הַחִיּוּךְ נוֹלַד וּמֵאִיר

לְכִי תֵּדְעִי,
אוּלַי אֱלֹהִים יְסַדֵּר לָךְ
הַכֹּל בְּהֶנֵּף חוֹמֵל שֶׁל מִכְחוֹל
עַל צִיּוּר לֹא גָּמוּר.

הַמְשִׁיכִי לָלֶכֶת. לִנְשֹׁם עָמֹק. וּקְצָת לִשְׁתֹּק.
לְהִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹת בָּרוּר.
וּלְחַכּוֹת.
לְהִתְיָאֵשׁ אָסוּר.
לְהִתְיָאֵשׁ אָסוּר.
לְהִתְיָאֵשׁ אָסוּר.
לְהִתְיָאֵשׁ אָסוּר.

לא מאוחר

איתך מעגלים נסגרים
חתומים בנשיקה
מבט ועוד חיוך מפליגים
באגם של רוך
אל יום המחר
ואף פעם לא מאוחר
להתחיל שוב, לא מאוחר.

לפגוש בעיניך החמות
לפלוש אל מתחת להגנות
להתחבר, לאהוב
גם היום, גם מחר
ואולי הפעם לא יגמר,
אף פעם לא יגמר
לעולם שלא יגמר
גם היום גם מחר...
איתך מעגלים נסגרים...

קרוב אליו

אפילו אנחנו

עוֹד צַעַד קָטָן, עוֹד מְעַט
יִזְרַח עָלֵינוּ יוֹם
הַלַּיְלָה יַעֲצֹם אֶת עֵינָיו
הַכֹּל יִפֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם
נַמְצִיא בְּיַחַד חֲלוֹמוֹת
הַזְּמַן יִהְיֶה שֶׁלָּנוּ
וְשׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲמֹד עוֹד בֵּינֵנוּ
אֲפִלּוּ לֹא אֲנַחְנוּ, לא

פִּזְמוֹן
רַק עוֹד צַעַד, עוֹד בְּיַחַד
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹד תִּזְרַח
אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ
רַק עוֹד צַעַד, עוֹד בְּיַחַד
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹד תִּזְרַח
אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ

עוֹד רֶגַע קָצָר, עוֹד קְצָת
יָאִיר עָלֵינוּ אוֹר
הַחֹשֶׁךְ יִתְכַּנֵּס אֶל עַצְמוֹ
הַכֹּל יִסְתַּדֵּר מֵעַצְמוֹ
נַגְשִׁים בְּיַחַד תָּכְנִיּוֹת
הַזְּמַן יִהְיֶה אִתָּנוּ
וְשׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא יַכְשִׁיל אוֹתָנוּ
אֲפִלּוּ לֹא אֲנַחְנו, לא

פִּזְמוֹן

כמו אדם

שִׁיר נוֹלַד בַּחֹשֶׁךְ כְּמוֹ אָדָם
וְהוּא רוֹצֶה אוֹר, וְהוּא רוֹצֶה
שִׁיר נוֹלַד בְּאֹשֶׁר כְּמוֹ אָדָם
וְהוּא מוֹצֵא אוֹר יוֹם, וְהוּא מוֹצֵא

אַל תִּשְׁאַל הַאִם הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד תִּזְרַח
הַלַּיְלָה יִתְמַלֵּא בְּכוֹכָבִים
אַל תִּשְׁאַל הַאִם יֵשׁ טַעַם
גַּם אֹשֶׁר, גַּם כְּאֵב הֵם הַחַיִּים.

שָׂא אֵפוֹא עֵינֶיךָ וְרָאִיתָ יוֹם חָדָשׁ
מְחַכֶּה לְמַעֲשֶׂיךָ כְּמוֹ פַּעַם
שָׂא אֵפוֹא עֵינֶיךָ וְאַל תֹּאמַר נוֹאָשׁ
שׁוּם דָּבָר כָּאן לֹא נִגְמַר

La canción que nace como Adán
Sale al mundo
A la oscuridad
Nace en la tristeza como Adán
Y la esperanza
No encontrará

No preguntes más
Si el sol volverá a brillar
Si estrellas la noche llenarán
No preguntes si valdrá la pena
La vida es dolor y felicidad

Cuando al nuevo día con tus ojos mirarás
Ya verás que todavía te espera
Y ese nuevo día no te dejará atrás
¡No aquí!
No es el final
שיר יוצא לדרך בעולם...