היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימיי אשא.
במשעולים בין דגניה לכנרת
עמדה עגלת חיי העמוסה.
והוא ניגש: שמעי אליי, קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך,
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.
הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר,
הוא נהג עגלות לשדה הרחב,
ואני לו כותונת הייתי רוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
והוא את העצים בגן העיד
את השבילים בין דגניה לכנרת,
כי רק אותי ישמור לו לתמיד.
היה הולך ושב אליי קודח,
היה נושא דמותי ממול פניו.
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?
אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו.
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימיי אשא.
בעיר הקטנה היה היה איש
אילם גבוה ודק
וכולם הכירוהו, אך שמו לא ידעו
כי תמיד הוא הלך ברחוב ושתק
כי תמיד הוא הלך ברחוב ושתק –
איש אילם וגבוה ודק.
בערב היה הוא עובר ברחוב,
עובר ומדליק פנסים.
והיו רק רואים את כנפי מעילו
כי הסתיר את פניו בין חבלי הכבסים.
כך תמיד הוא הלך ברחוב ושתק,
איש אילם וגבוה ודק.
ויש שהיה מנער צמרות
כשהיה מטייל בגנים,
ילדים אז היו מאספים הפֵּרות
ופניו אז היו מכוסי עננים.
כך תמיד הוא הלך ברחוב ושתק,
איש אילם וגבוה ודק.
בחורף היה הוא יושב בפונדק
בידו קנקן יין ישן,
אבל אנו ראינו רק קצה מקטרתו
כי פניו אז היו עטופות בעשן.
הן תמיד הוא הלך ברחוב ושתק,
איש אילם וגבוה ודק.
ופעם פרצה מלחמה והאיש,
אילם גבוה ודק,
יצא עם כולם, אך לא שב עם כולם,
ואומרים כי גופו בכדור שם נסדק.
ויותר לא הלך ברחוב ושתק,
איש אילם וגבוה ודק.
אבל כבר בעיר מדליקים פנסים
ועוד יין נמזג בפונדק.
וקוטפים גם פֵּרות
אך יותר לא רואים
מתהלך ברחוב איש גבוה ודק –
כי יותר לא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק,
יותר לא הלך ברחוב ושתק
איש אילם וגבוה ודק.
כשברא אלוהים יצורים בעולם,
עשרים שנות חיים הוא חילק לכולם:
עשרים שנות חיים ליונק ולעוף,
לדג, לברווז, לאדם ולקוף.
אמר האדם: "אלוהים אדירים,
אינני רוצה כבר למות בן עשרים,
הוסף לי שנים קצת יותר מלכולם,
הוסף, בחייך, תהיה בן־אדם!"
אמר החמור: "בחיי, אלוהים!
הבט על חיי ואמור: זה חיים?
אם לא די לאדם בעשרים השנה
אתן לו שמונה משלי מתנה."
אמר גם הסוס: "אלוהים כול יכול,
נו, מהם חיי? רק לסחוב ולסבול.
יספיקו לי עשר שנים בעולם,
השאר – אנדב לטובת האדם".
כך זו אחר זו החיות שם ניגשו,
לגרוע שנים מחלקן הן ביקשו,
הכלב, הקוף, החזיר, השפנים
תרמו מרצון למגבית השנים.
ישב אלוהים ערני וקשוב,
רשם כל תרומה במכונת החישוב,
לבסוף הוא לחץ על כפתור המכונה:
"נו טוב, קח עד מאה ועשרים שנה".
מאז האדם חי חיים משונים:
הוא חי כאדם את עשרים השנים,
ואז את חובו הוא מחזיר בלי היסוס,
עובד כמו חמור ומזיע כמו סוס,
כפרד עקשן ורועד כחתול,
אוהב כשפן וזוחל כשבלול,
רעב הוא ככלב, זולל כחזיר,
לבסוף, כמו הקוף נשמתו הוא מחזיר.
כשברא אלוהים יצורים בעולם...
שמש, שמש רד לים,
רוח רוח קל יהום.
מי חולם, חולם עלייך
במשלט, משלט עירום?
שני אורות בליל, בליל, בליל
לי רומזים, רומזים פתאום.
מה אומרות עינייך, עינייך, עינייך
בלי לומר עד תום, עד תום.
בין סלעים, סלעים והר
עץ בודד, בודד ינום.
מי הולך, הולך אלייך
עם ערוב, ערוב היום?
שני אורות בליל...
בוקר, בוקר עת יֵאור
ואשוב, אשוב מלחום,
האמצא, אמצא עדיין
זכר, זכר לחלום?
שני אורות בליל...
הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
כאן אדונך, מרקיז דה פנטלון
כמו בכל יום עני לי טלפונית,
נו, מה חדש שם בארמון?
אין שום חדש מרקיז, הכול בסדר,
כן, באמת, אין שום חדש
חוץ מדבר־מה קטן, חסר כל ערך
כן, משהו פעוט ממש.
סוסך הטוב והיקר
פשט רגליים ונפטר,
אך חוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר,
כן, חוץ מזה אין כל חדש.
הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
אני נדהם מצער באמת,
אולם הסבירי לי בטלפון:
איך גווע סוסי הטוב ומת?
אל תתרגש, מרקיז, הכול בסדר,
כי באמת אין שום חדש
חוץ מדבר־מה קטן, חסר כל ערך
כן, משהו פעוט ממש.
סוסך הטוב היום גווע
כשנחרבה כל האורווה,
אך חוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר,
כן, חוץ מזה אין כל חדש.
הלו! הלו! ז'קלין החמודונת,
אני עודי המום כל כך,
אורווה יפה כמו זו שבארמון איך
הפכה להיות "עורבא פרח"?
אל תתרגש, מרקיז, הכול בסדר,
כי באמת אין שום חדש
חוץ מדבר־מה קטן, חסר כל ערך
כן, משהו פעוט ממש.
כי האורווה פרחה ביעף
כשהארמון כולו נשרף,
אך חוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר,
כן, חוץ מזה אין כל חדש.
הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
בשם האל עני לי חיש, עני:
מה? האומנם נשרף כל הארמון?
איך נשרף פתאום כל ארמוני?
אז אני אגיד לך...
כשאשתך שמעה פתאום
שהתרוששת כך פתאום
ושבתך זו היפה
אתמול עם ערב נחטפה,
היא התאבדה ללא מילה
וגם הפילה בנָפְלָהּ
את הנרות על המרבד...
הארמון מיד נשרף,
קיר האורווה אז התמוטט,
וכך סוסך נפל ומת.
אך חוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר,
כן, חוץ מזה אין כל חדש.
אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן:
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.
בני גן אחד, כשני אחים,
צימחו עלה, צימחו חוחים.
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עיניים הלבן,
וערב בא ורד היום
עצם עיניים האדום.
ובלילות ובלילות
נשבו רוחות בם קלילות.
כה לבלבו עד באה יד,
יד שקטפה שושן אחד,
ואין יודע עד היום –
את הלבן או האדום.
ורק יודעים כי הנותר
לבו נשבר, לבו נשבר,
עד כי סוף־סוף חושב אני:
נשבור נשבר גם השני...
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים
מי יתנני עוף,
ציפור כנף קטנה
בנדודי אין־סוף
נפשי מה מתענה.
או... נפשי מה מתענה...
או... בנדודי אין־סוף, נפשי מה מתענה.
מי יתנני עוף,
צפיור כנף קטנה,
אשר בקן הטוב
תנוח שאננה.
או... תנוח שאננה...
או... אשר בקן הטוב, תנוח שאננה...
אחח, כעוף נדוד
אנוד אני גם כן,
אך עת איעף מאוד
לנוח אין לי קן.
או.. לנוח אין לי קן...
או... אך עת איעף מאוד, לנוח אין לי קן...
עת הייתי ילד רך עדיין
היה לי סוס מעץ, מעץ אדום
על גבו הרגשתי כמו מלך
ובקולי צייצתי כל היום
שיר בוקר מצטלצל עם בוקר,
מתמשך גם על הליל
וצוהל סוסי, עונה לי אומר:
אין כשנינו בתבל.
השנים הפכו אותי לנער,
את סוס העץ השלכתי למחסן.
ואני על סוס אביר בדהר
גומע מרחקים, נישא ורם.
שיר בוקר...
עד שבא היום, כן יום עצוב,
היא רצה אחריי, סוסי עצר.
הרוכב הפך להיות רכוב
וכך הפך שירי לזמן עבר.
שיר בוקר...
אם יש אי־שם רחוק
נווה קטן שקט
ולו גזוזטרה של עץ
ועל ידה שקד.
או... ועל ידה שקד.
אם יש אי־שם רחוק
ולו אלפי פרסה,
סבתא לנכדתה
תשיר שיר ערשה.
או... תשיר שיר ערשה.
כי אז אעוף לשם
באחד הערבים
ושוב נמנה יחדיו
מספר הכוכבים.
או... מספר הכוכבים.
לילה־לילה הרוח עוברת
לילה־לילה הומה הצמרת,
לילה־לילה כוכב מזמר,
נומי, נומי, כבי את הנר.
נומי, נומי, כבי את הנר .
לילה־לילה עצמי את עינייך,
לילה־לילה בדרך אלייך,
לילה־לילה רכבו חמושים,
נומי, נומי, שלושה פרשים.
נומי נומי שלושה פרשים.
לילה־לילה,
נומי נומי, שלושה פרשים.
לילה־לילה אחד היה טרף,
לילה־לילה שני מת בחרב,
לילה, לילה, וזה שנותר,
נומי, נומי, את שמך לא זכר.
נומי, נומי, את שמך לא זכר .
לילה־לילה,
נומי, נומי, את שמך לא זכר.
לילה־לילה הרוח גוברת,
לילה־לילה הומה הצמרת,
לילה־לילה רק את מחכה,
נומי, נומי, הדרך ריקה.
נומי, נומי, הדרך ריקה.
שחרחורת יקראוני, צח היה עורי
ומלהט שמש קיץ בא לי שחורי.
שחרחורת יפייפית כל כך,
בעינייך אש בוערת, לבי כולו שלך.
שחרחורת יקראוני כל יורדי הים
אם עוד פעם יקראוני שוב אלך אִתם
שחרחורת יקראני בן לאב מוֹלך
אם עוד פעם יקראני אחריו אלך.
כבר נושרים העלים בשדרות וגנים,
כבר רוכבות במרום שיירות עננים,
וכוכב אחרון שם נחבא אל כליו –
סתיו...סתיו...סתיו...
כבר יצאו לדרכן אחרוני ציפורים,
ונשאו הן אִתן אחרוני השירים,
ופורט רק הרוח באלפי מיתריו –
סתיו...סתיו...סתיו...
מפליגות אניות בימים רחוקים,
מפליגות, מפליגות אל האין־אופקים,
נאבק, לא יכול עוד הים לגליו –
סתיו... סתיו... סתיו...
כבר שוקעת העיר בשתיקה עמוקה,
עוד נושא בלבו מן תפילה עתיקה,
עוד נושא בלבו, אך לשווא, אך לשווא –
סתיו... סתיו... סתיו...
עייפים ולאים בגנים הצללים,
והכול כה דומם, נעתקו המילים,
כבר איננו אוהב, האחד שאהב –
סתיו... סתיו... סתיו...
שירי גולן - היו לילות האלבום
1. היו לילות | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית, קולות | חן קופרמן: חלילית | קובי פרחי: חליל צד, גיטרה חשמלית | איתמר גרוס: רודס ופסנתר | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים, כלי הקשה |
2. איש אילם גבוה ודק | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית, כלי הקשה | קובי פרחי: גיטרה בס, גיטרה סלייד, כלי הקשה
3. חיי אדם | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית | שי טוחנר: גיטרה אקוסטית | קובי פרחי: גיטרה חשמלית, פרקשנס, קרש כביסה, כלי נשיפה | שמואל גולן, רני ואיילנד (רני משעל ושגיא איילנד), איציק נחמיאס: קולות | איתמר גרוס: קלידים, פסנתר | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים, כלי הקשה
4. מה אומרות עינייך | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית, קולות | קובי פרחי: גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, קלידים | איתמר גרוס: קלידים ופסנתר | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים, כלי הקשה
5. חוץ מזה הכל בסדר | דורי בן זאב: שירה | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית | שי טוחנר: גיטרה אקוסטית | קובי פרחי: גיטרה סלייד | איתמר גרוס: אקורדיון | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים, כלי הקשה
6. שני שושנים | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית, קולות | קובי פרחי: גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית | איתמר גרוס: קלידים ופסנתר | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים, כלי הקשה
7. שיר הנודד (מי יתנני עוף) | שירי גולן: שירה | קובי פרחי: גיטרה קלאסית, חצוצרה | איתמר גרוס: אקורדיון | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים, כלי הקשה
8. סוס עץ | שירי גולן: שירה, קולות | שי טוחנר: גיטרה אקוסטית | ליאת רוזנברג: כינור | קובי פרחי: גיטרה חשמלית | איתמר גרוס: קלידים | גיא תובל: גיטרה בס | מתן אפרת: תופים
9. התרגעות | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית | שי טוחנר: גיטרה אקוסטית | קובי פרחי: גיטרה סלייד, סקסופון | איתמר גרוס: קלידים ופסנתר | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים
10. לילה־לילה | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית, קולות | קובי פרחי: גיטרה חשמלית | איתמר גרוס: קלידים, פסנתר | קונטרבס: גיא תובל | מתן אפרת: תופים, כלי הקשה
11. שחרחורת | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית | חן קופרמן: חלילית | קובי פרחי: קלידים, גיטרה חשמלית, קולות | איתמר גרוס: קלידים, פסנתר | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים, כלי הקשה
12. סתיו | שירי גולן: שירה, גיטרה אקוסטית, קולות| קובי פרחי: בוזוקי, כלי הקשה | איתמר גרוס: קלידים, פסנתר | גיא תובל: קונטרבס | מתן אפרת: תופים
עיבודים והפקה מוזיקלית: קובי פרחי
עיבודים ב"איש אילם גבוה ודק", חיי אדם", "שני שושנים",
"לילה־לילה", "היו לילות": שירי גולן וקובי פרחי
מיקס: קובי פרחי
למעט מיקס ב"התרגעות", "חיי אדם"
ו"סוס עץ": קובי פרחי ואיל שינדלר
טכנאי הקלטות ומאסטרינג: קובי פרחי
הוקלט באולפני מצלול 2015
צילום תמונת עטיפה אחורית: מיה אפיס דבויירין
עיצוב: נֹעם לבקוביץ'
יחסי ציבור: עודד מזרחי 052-8345958
שירי גולן 050859995: