Hébreu, je n'irai pas frapper à ta porte
Je ne suis nourri que d'histoires
De soleil et de mer et d'une ville blanche
Qui ne vit que dans la mémoire
De mon père
Rue Michelet Haussmannienne,
Se raconte, pierres taillées aux coteaux
A celle de Bab a Zoun, pour une glace italienne
Avant de tourner Rovigo.
Un verre d'anisette avant le repas,
un dauphinois, un beaujolais,
et pour bien finir, un petit calva,
Paris - Mediterranée.
Et cette chanson qui ne vous veut offense
Admire votre liberté
Tout en languissant et manquant la présence
D’une ville plus jamais visitée.
Elle va vers sa fin cette balade nostalgique
Je fais un coucou à Albert,
Qui j’espère vit là haut son Alger fantastique
Avec sa justice et sa mère
Et si nous aussi, vivant ici-bas
Pouvions en toute liberté,
Vivre cette richesse exemptés de choisir
Paris - Méditerranée.
עִבְרִי, לֹא אֶדְפֹּק,
לֹא אָבוֹא בִּשְׁעָרַיִךְ.
אֲנַחְנוּ כְּלָל לֹא מַכִּירִים.
עַל שִׁמְשֵׁךְ עַל יַמֵּךְ וְעַל לֹבֶן בָּתַּיִךְ
שָׁמַעְתִּי רַק בְּסִפּוּרִים,
שֶׁל אָבִי.
עַל בּוּלֵבָר צָרְפָתִי מִתְמַתֵּחַ
מְסַפֵּר אֶת עַצְמוֹ לָעוֹבְרִים,
וְנִפְגָּשׁ עִם רְחוֹב, מִסְתַּלְסֵל, מִתְמַזְרֵחַ
טוֹבֵל בְּרֵיחוֹת אֲחֵרִים
בַּקְבּוּק שֶׁל אָנִיס שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן,
לְצַד קַבַּרְנֵה סוֹבִינְיוֹן,
וְאֵיךְ לסַיֵּם בְּלִי קַלְבָדוֹס קָטָן,
קָו פָּרִיז-הַיָּם הַתִּיכוֹן.
וְאִם אֲנִי שָׁר אֶת אוֹתוֹ גַּעְגּוּעַ,
לְזוֹ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֵדַע,
אֵינִי מִתְעַלֵּם גַּם מֵעָוֶל נָגוּעַ,
מֵעִיר שֶׁמֵּעֹל שֻׁחְרְרָה.
וּלְאַלְבֵּר
אֵיךְ אוּכַל לְסַיֵּם בְּלִי לִדְרשׁ
בִּשְׁלוֹמוֹ וּבִשְׁלוֹם חֲלוֹמוֹ
הַלְּוַאי שֶׁלְּמַעְלָה אִתּוֹ הֵן שָׁלשׁ:
אַלְגִ'יר וְצִדְקוֹ וְאִמּוֹ.
וְאִם גַּם עוֹלָם שֶׁל מַטָּה יַסְכִּים,
כָּךְ סְתָם בְּעַרְבּוֹ שֶׁל הַיּוֹם,
פָּטוּר מִבְּחִירָה, אֶת שְׁנֵיהֶם לִהְיוֹת:
גַּם פָּרִיז גַּם הַיָּם הַתִּיכוֹן.
