הגענו עד דירת הגג כדי לצלול
צלילה חופשית. מה שאתמול נראה כמו חג
הפך לתוהו בראשית. הכרזנו שהכל
נגמר. ולא נותר גם לא מעט.
הודענו כבר בקול שופר, אך לא
עזבת לי את היד.
חיים נושבים בתכניות. עולם
נרעד מרוח צד. כל החוטים
דהים מאוד, אך לא
עזבת לי את היד.
ולא הבנתי איך ומה,
על מה רושפת מהומה,
וכמה שאנחנו
משונים.