תנו לי דף אחד שכמו מדבר מתוך רגש
אבל לא בוחש ונובר בו עד דק,
דף אחד ללא מחשבה,
כמו שפעם עשינו ואז שיר היה בא
תנו לי דף אחד שלא מדבר מתוך רגש
שלא מתנצל, מבאר או מסתיר
דף אחד, ללא מטרה
ללא אם, אז, מה,
כמו שפעם עשינו ואז שיר היה בא
תנו לי לברוא
שיר מכל מה שיבוא,
תנו מגירה משלי,
כמה צלילים ואותי.
כשרע לי אני מפחידה
כשאני אוהבת אני מדביקה
פשוט חשוב להתבונן בָּזה יום יום
כדי לאזן ביניהם ולחלום
כי בעברי, הקרוב רחוק,
למדתִּי את השיעור המתבקש
שיחד ופחד,
יש ביניהם את הקנאה הדרושה כדי להתעקש
ולבטל, לזלזל, לגרוע, לקטוע
לגייס כוחות, להציב גבולות
בעת שלִּי יותר דחוף למצוא אהבה בעולם
ובעצמי לחוות.
כי מה זה עוזר אם זה מישהו אחר
שמתמודד עם כל הקושי או השפע ומגשים
בִּזמן שאני, אני אני, במלחמה, והראש בעננים?
Breathing in the war,
Wilting in the arms of power.
Unraveling the knots
of terror in my thoughts.
Nourished by her sand
I Listen to the land.
I pray along and sing,
Craving the embrace of
Humanity.
Breathing in the war,
Wilting in the arms of power.
Unraveling the knots
of terror in my thoughts.
Nourished by her sand
I Listen to the land.
I fade into the sound,
Praying for the soul of
Humanity.
שירים הם התרופה שלי
משלא הוכשרתי לרפא,
סיפוק רגעי לנשמתי
שלא תדע מנוח.
מכל הפחדים והתקוות
מכל המילים והשתיקות
סיפוק רגעי לנשמתי
שלא תדע מנוח
שירים שירים שירים שירים
שירים הם התנועה שלי
משלא הוכשרתי לכוון,
סיפוק רגעי לנשמתי
שלא תדע מנוח
מכל הכללים והגבולות,
מכל הקצים והקצוות
סיפוק רגעי לנשמתי
שלא תדע מנוח.
שירים שירים שירים שירים
הם כס המלוכה שלי
שלא הוכתרתי לכהן
סיפוק רגעי לנשמתי
שלא תדע מנוח
מכל הקרעים והעוולות
מכל השדים והרוחות
סיפוק רגעי לנשמתי
שלא תדע מנוח
שירים שירים שירים שירים
שירים הם התקווה שלי
משלא הוכתרתי לתקן,
סיפוק רגעי לנשמתי.
לאן אתה,
לאן אתה נודד?
למה אתה,
למה אתה בודד?
מה אתה מחפש?
שקט. פשר. סוף של דרך.
אם לא תמצא, מה כבר יקרה?
יש פה בית.
לאן תמשיך,
לאן תמשיך מכאן?
מי זה רודף,
מי זה רודף אותך?
מה אתה מחפש?
שקט. פשר. סוף של דרך.
אם לא תמצא, מה כבר יקרה?
יש פה בית.
לשם אתה,
לשם אתה נודד.
בתקופה האחרונה
אני לא מצליחה
להשלים מחשבות
הדאגות נודדות.
דאגות נודדות
בגוף הכלוא,
בגעגוע.
בתקופה האחרונה
אני לא מצליחה
להשלים מחשבה
הנשמה כאובה.
נשמה כאובה
בגוף הכלוא,
בגעגוע.
בתקופה האחרונה
אני חיה בצילי
משם אני יודעת
אם אין אני לי מי?
בתקופה האחרונה
אני לא מצליחה
להאמין, האמונות נודדות
בגוף הכלוא בתעתוע.
בתקופה האחרונה
אני חיה בצילי
משם אני יודעת
אם אין אני לי מי?
בתקופה האחרונה
אני חיה בצילי
משם אני יודעת
אם אין אני לי מי?
אִם הָיִינוּ מַתְאִימוֹת אֶת גּוּפֵנוּ
לְאֶרֶץ אַחֶרֶת
מְנֻשָּׁקוֹת שָׂפָה אַחֶרֶת
חַדָּה פָּחוֹת,
לֹא הָיִינוּ גְּדֵלוֹת בִּמְהֻפָּךְ
אֵם לְתוֹךְ בַּת
הָיִינוּ חַיּוֹת אֲחֵרוֹת
מוֹתְחוֹת מֵיתָרִים וְגִידִים אֲחֵרִים
בֵּין גְּרוֹנוֹת, בְּפִתְחֵי הָאָזְנַיִם
מְפַתְּחוֹת קֶשֶׁב אַחֵר,
בְּלִי כַּפּוֹת לְפוּתוֹת לְאֶגְרוֹף
אֲפִלּוּ בְּלִי צִפָּרְנַיִם
לוּ רַק יָכֹלְנוּ שֶׁלֹּא לִהְיוֹת
אֲנַחְנוּ
עוֹד הָיָה בָּנוּ
רֹךְ.
מְחַפְּשִׂים אֲנָשִׁים
עַם קוֹל יָפֶה
לְדַקְלֵם שִׁירִים.
מְחַפְּשִׂים אֲנָשִׁים
עִם מֹחַ וּפֶה
לִכְתֹּב דּוּחוֹת.
מְחַפְּשִׂים אֲנָשִׁים
עִם רֹאשׁ וְיָדָיִם
לְקַשֵּׁט קִירוֹת.
מְחַפְּשִׂים אֲנָשִׁים
שֶׁיּוֹדְעִים לִשְׁתֹּק.
שֶׁתֵּצֶאנָה כְּבָר הַיְלָדוֹת מִתּוֹכֵנוּ וְתֵשֵׁבְנָה לְמַרְגְּלוֹתֵינוּ.
הַיַּלְדָּה הַכֵּהָה הָרְצִינִית שֶׁהָיִית
וְהַיַּלְדָּה הַשְּׁמֵנָה הָעֲצוּבָה שֶׁאֲנִי,
תְּפַטְפֵּטְנָה מַעֲשִׂים כְּדַרְכָּן שֶׁל יְלָדוֹת תְּשַׂחֵקְנָה,
בְּגוּמִי בִּקְלָאס בְּחָמֵשׁ אֲבָנִים בְּמַחֲבוֹאִים בְּגֹלֶם
בַּמַּעְגָּל בְּמִי שֶׁעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי וּמִצְּדָדַי וּמֵעָלַי הוּא
וַאֲנַחְנוּ אַחַת הֵן
שְׁתַּיִם שָׁלֹש בְּתוֹפֶסֶת
עַכְבָּרִים דָּג מָלוּחַ בַּחֲרָמוֹת
בְּעִצּוּמִים בְּסַכִּינִים
בַּחֲרָבוֹת לְפָנֵינוּ,
יִגָּדֵם יֵאוּשֵׁנוּ, יֻנַּח מִנְחָה לִגְדוּדֵי צְבָא הָעֶרֶב לְעִתִּים
עוֹבְרִים שָׁבוּעַ וּשְׁבוּעַיִם וְשָׁנִים
(גּוּפֵךְ הוּא חֶדֶר שֶׁדַּלְתּוֹ נִטְרֶקֶת וְנִטְרֶקֶת עָלַי)
עוֹבְרוֹת בְּלִי מִלָּה רַק שֶׁקֶט שׁוֹתֵת
(אֵיךְ לְדַבֵּר?
לֶאֱסֹף אוֹתִיּוֹת?
בְּכַפִּיּוֹת?
אֵיךְ לְסַדֵּר?
אוֹת אַחַר אוֹת?
אֵיךְ לְחַבֵּר?
בְּדֶבֶק?
בְּדָם?
בְּזֵעָה?
בְּזֶרַע?
בְּרֹק?)
מָה הָעִנְיָנִים בְּסֵדֶר מַה שְּׁלוֹמֵךְ בְּסֵדֶר אֵיךְ אַתְּ מַרְגִּישָׁה בְּסֵדֶר מֶה חָדָשׁ
כְּלוּם
מתוך: מחזור השירים 'הו אמא' בספר "מפה לפה" מאת ענת לוין, הוצאת 'קשב לשירה', 2013
מה שבצבע צהוב לא צריך להופיע בוידאו.
רוּחַ דְּרוֹמִית מָלְאָה בְּאָבָק הַנּוֹשֵׁף עַל
בִּנְיְנֵי הַשִּׁכּוּן הַשּׁוֹאֲפִים לִדְרוֹר
עַד זַעְמוֹ שֶׁל פְּקִיד עַמִּידָר,
עַד זַעְמוֹ יַעֲבֹר.
מָה לִי וְלָזֶה?
מָה לִי וְלוֹ?
אַמְתִּיק סוֹדִי לַבָּאִים אַחֲרַי
אוֹתָהּ תְּמוּנָה, כָּךְ יִהְיֶה וְכָךְ הָיָה.
רַק אוֹרַחַת לְרֶגַע,
לְמִי אַמְתִּיק סוֹדִי?
צְעָקוֹת מִסְתַּלְסְלוֹת נִשָּׂאוֹת בָּאֲוִיר,
חַם
יָבֵשׁ
אוֹתָן מִלִּים.
רוּחַ דְּרוֹמִית מָלְאָה בָּאָבָק
הַנּוֹשֵׁף עַל בִּנְיְנֵי הַשִּׁכּוּן הַשּׁוֹאֲפִים לִדְרוֹר,
עַד זַעְמוֹ שֶׁל פְּקִיד עַמִּידָר, עַד זַעְמוֹ יַעֲבֹר.
נִפָּרֵד מֵאֵלֶּה שֶׁקָּשֶׁה לְעָזְבָם -
לֹא בְּקוֹל רָם.
נֹאמַר לָהֶם רַק, כִּי אֵין לְהָשִׁיב
אֶת אֲשֶׁר אֵין לְהָשִׁיב.
נַזְכִּיר לָהֶם רַק (אוֹ מוּטָב לֹא נַזְכִּיר)
שׁוּרָה כָּלְשֶׁהִי אוֹ בַּיִת מִשִּׁיר.
וְאִם בְּלַהַט לִבָּם נִפָּגֵשׁ -
נְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ.
נְצַנֵּן אֶת הַחֹם הַנּוֹדֵף מִיָּדָם,
נַשְׁאִירֵם לְבַדָּם.
*
לִפְנוֹת כָּל בֹּקֶר הוּא יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם
וְיוֹשֵׁב עַל אֶבֶן אֵצֶל חַלּוֹנִי.
הָבוּ לוֹ פַּת לֶחֶם, הִגְמִיאוּהוּ מַיִם,
וְהִנִּיחוּ לוֹ: זֶה אֱלֹהִים עָנִי.
רוּחַ אִם חוֹלֶפֶת, בִּשְׂפָתָיו נוֹגַעַת
וְלוֹחֶשֶׁת לוֹ: אַתָּה כִּמְעַט אָדָם.
הִיא מִבֵּין כֻּלָּנוּ לְבַדָּהּ יוֹדַעַת,
כִּי מִבִּלְעָדָיו פֶּה אֱלֹהִים אֵינָם.
1. מתוך: אברהם חלפי שירים כרך א' (הקיבוץ המאוחד)
2. אברהם חלפי, ישן וגם חדש, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1977, עמ' 5
אֵין דָּבָר כָּזֶה בְּשִׁירָה
- הַדָּבָר הַבָּא
לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה
הַשִּׁירָה הִיא הַדָּבָר הַזֶּה
שֶׁהָיָה וְיִהְיֶה
שֶׁחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ בְּדַיְּקָנוּת
וּמִשְׁתַּנֶּה
בִּשְׁלַל יִפְעָתוֹ
בִּשְׁלַל כִּעוּרוֹ
הוּא הַדָּבָר
שֶׁאֵינוֹ
וְיֶשְׁנוֹ
הוּא הַדָּבָר הַזֶּה.
מתוך: מחזור שירים דנ"א, בהוצאת פרדס, 2013.