בית א':
פתאום אני נזכר בך את עולה מן העבר
כזכר שנכח כמעט התחיל ולא נגמר
אני חוזר אליך בגעגוע שנשמר
ממשיך לפעום עד דום בזמן שנעצר
בית ב':
פתאום אני אוהב אותך כמו פעם מרחוק,
שבוי בזיכרון כבוי שעוד מוסיף לדלוק.
היית לי בידיים והנחתי לך לחמוק.
מבלי לחשוב שיש עוד טוב, מבלי לבדוק.
פזמון:
עדיין לא נרפאתי ממך
עדיין לא שבעתי עד תום
עדיין לא נרגעתי ואיך
אפשר אם העבר רודף היום
בית ג׳
פתאום אני כואב אותך כמו שאהבתי אז,
שולף מארכיון הלב עוד רגש שנגנז
ברגע משהו מת לרגע משהו בי זז
עדיין מהדהד נודד ונאחז
פזמון:
עדיין לא נרפאתי ממך
עדיין לא שבעתי עד תום
עדיין לא נרגעתי ואיך
אפשר אם העבר רודף היום
אוטרו:
אין ספור זכרונות עמוסים
בחרטות שהשארתי מאחור
ורק לב שבור לרסיסים
שאת עדיין יכולה לשבור