הגמרא מספרת שבזמן שהעובר נמצא ברחם אימו, נר דולק מעל ראשו. כל היקום על כל סודותיו נגלה לפניו והוא מרחף בתודעה גבוהה מאוד.
ואז, רגע לפני שהוא נולד, בא מלאך, סוטר אותו על פיו ומשכיח ממנו את כל מה שידע.
בזמן ההריון הראשון שלנו, ראיתי במהלך בדיקת אולטרסאונד את העוברית הבכורה שלנו צפה במי השפיר.
כשחזרתי הביתה כתבתי שיר, קראתי לו "אולטרסאונד".
אחרי כמה שנים הוא יצא לאור תחת השם "עטוף ברחמים". רחם ומים.
אור כחול כהה
זה עוטף אותך ברחמים
צף אתה הוזה
מרחף בעולמות גבוהים
אתה אולי יודע הכל
ורואה את הסודות גלויים
אתה ודאי רגוע מאוד
זה עוטף אותך ברחמים
נח בתוך אימך
היא תתן לך תמיד הכל
כשיבוא יומך
יש לך תמיד לאן ליפול
בסוף אתה תצא לעולם
ומיד אתה תרגיש כאב
אור חזק מכה בפנים
ואתה מתחיל להיות רעב
אל תמהר
אל תמהר לצאת
אל רגע האמת
אל תישבר
בסוף תצא אלי
כשאקח אותך בזרועותי
אני תמיד אוהב
זה ודאי יכאב
כי אפילו אם האל שומר
בחוץ זה לפעמים בוער
שוב אתה בועט
כבר אבדה לך הסבלנות
בתוכי נובט
ורוקם לעצמך זהות
בסוף אתה תצא לעולם
ומיד אתה תרגיש כאב
אור חזק יכה בפנים
אעטוף אותך ברחמים
אל תמהר
אל תמהר לצאת
אל רגע האמת
אל תישבר
בסוף תצא אלי
כשאקח אותך בזרועותי
אני תמיד אוהב
זה ודאי יכאב
כי אפילו אם האל שומר
בחוץ זה לפעמים בוער
בוער
המדרש משווה את העובר ברחם אימו לאדם שישן נניח ברמת גן וחולם שהוא באספמיה, בספרד.
הנשמה משוטטת ברחבי העולם אך קשורה אל הגוף בחוט בלתי נראה.
אותו לילה ישנתי על גג של בית בן קומה אחת, בשכונת נחלאות בירושלים. מתוך השינה שמעתי את ענפי עץ הלימון שבחצר נעים ברוח.
בחלומי המראתי מעל העיר, למעלה למעלה, בשמיים הכהים ראיתי כוכב אחד מנצנץ ורומז לי להגיע אליו.
אחרי כמה דקות של מעוף הסתכלתי למטה, ראיתי שאני הולך ומתרחק מכדור הארץ. נתקפתי חרדה, אני עף רחוק מדי. אולי אני עומד לחצות כאן איזה גבול ולא אוכל לחזור.
אז שיניתי כיוון וצללתי בחזרה מהר למטה, ואז עפתי לאט ונמוך צפונה, מעל עיירות ושדות. חציתי את צומת גולני, צומת עמיעד, והנה אני מרחף מעל הוואדי בו גרתי פעם. מדורה קטנה דולקת. בחור מזוקן יושב לידה ופורט חרש בגיטרה. אני נוחת לאט בין עצי הזית ומתעורר על הגג בנחלאות, שומע את ענפי עץ הלימון נעים ברוח.
מה אביא ילדתי הקטנה
מה אביא לך מתנה
מה אביא ילדתי הקטנה
מה אביא לך מתנה
אביא לך שיר אוהבים
אביא לך אור כוכבים
אביא לך רוח של ים
אביא לך את כל העולם
אביא לך צחוק ילדים
שיבהיל את כל הפחדים
אביא לך בשתי ידי
אביא לך את כל חיי
את הדרך אלייך אהפוך לתמונה
ואביא לך אותה במתנה
את הדרך אלייך אכתוב לתוך שיר
ואביא לך אותו בבוקר בהיר
כל הדרך אלייך אכתוב את השיר
ואביא לך אותו בבוקר בהיר
היות שאני לא טיפה מבודדת בים אלא חלק מרשת מסועפת ועל זמנית שנקראת כנסת ישראל, אני מנסה להבין איך פרטים שונים המפוזרים ברחבי העולם הופכים להיות מהות אחת שנקראת עם, שבמשך אלפי שנים שומר על הקשר שלו עם המקום הזה.
אולי זה סוד הכוונה בקריאת שמע: "שמע" ביחיד ולא "שמעו" ברבים. שמע זה הפרט, וישראל זה הכלל.
אז ישראל, אתה שומע? בוא רגע, עצום עיניים, צלול פנימה, יש הרבה רעשי רקע, התרעות ללא הרף, דיבורי סרק, ויכוחים, פרשנויות ודיווחים שמכבידים על מערכת הקשר. צריך לדומם מנועים, לכבות מכשירים, לנתק שאלטרים, למצוא איזה עץ, איזו מערה, לעצום עיניים, לאטום אזניים, לכסות את הפנים ולכוון את האנטנה.
שמע ישראל.
קודקוד לציפור, האם שומע?
אל תפחד
אתה לא לבד
היתה זו דקירה קטנה
זעזוע פתאומי ומהיר,
נכון, איבדת שליטה לרגע
לא היית מספיק זהיר,
ועכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה
אז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן
אל תפחד
אתה לא לבד
אם יחזור שוב רגע הפחד
אבוא להושיט לך יד
תמיד אהיה קרוב קרוב אליך
לחבק במקרה שתרעד
עכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה
אז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן, כן
אל תפחד
אתה לא לבד
כשהייתי בן חמש, רגע לפני השינה, ראיתי מבעד לחלון מלאך ממושקף עם כנפיים. מתרומם, עף לאט לאט… ונעלם. כל זה נמשך שניות מועטות, ואני ידעתי בוודאות שאני לא ישן אלא ער לגמרי. אמרתי לעצמי שאני רואה מלאך, ובכלל לא הופתעתי. הוא היה רציני ולמשקפים שלו הייתה מסגרת עבה, כמו של סופרמן כשהוא בן אדם רגיל. אני עדיין יכול לראות את הפנים שלו מול העיניים.
כשהייתי בן שש הטלפון צלצל. שיחה בהולה. אבא ארז תיק ובפנים חמורות מאוד יצא מהבית. אמא אמרה שסבא מאיר מת ושאבא נסע להלוויה בירושלים. שאלתי מה זה מת? ואימא אמרה שהוא עלה לשמיים. באותו הלילה ראיתי בחלומי להקת ציפורים מקיפה את סבא מאיר. הציפורים נשאו אותו מבעד לחלון למעלה, לשמיים.
זה לא חושך, לא אור, זה הזמן לחזור, בוא הביתה איש ציפור
between darkness and lights, right out of sight,
come back home,
come back home,
birdman
lightning flashes in the clouds,
nights falling, lonely stars
come back home,
come back home,
birdman
מגדלור מהבהב בין קרעי עננים
ספק חשיכה, שלושה כוכבים
תמונת הלווין מטושטשת, אזור הדמדומים
between darkness and lights, right out of sight,
come back home,
come back home,
birdman
זה לא חושך, לא אור, זה הזמן לחזור, בוא הביתה איש ציפור
נוסע על הכביש בשעת לילה. אבא שלי המנוח יושב ליד ההגה בשתיקה מחויכת. ברמקולים של המכונית עליזה עזיקרי שרה "עת יעלה ירח..."
כביש צר, פה ושם בתי כפר קטנים, חצרות, פנסי רחוב, שדרות ברושים, ולי הייתה הרגשה שאולי הלכנו לאיבוד, לא רק במקום אלא גם בזמן.
אמרתי: "אבא, אתה לא חושב שכדאי שנפעיל ג'י פי אס?"
הוא הניד את ראשו בשלילה והמשיך לנהוג בשתיקה בתוך נוף ילדות.
הדרך הגיעה אל מבוי סתום.
אבא סובב את המכונית לאט, אבל הדרך שעלינו עליה עכשיו לא הייתה הדרך ממנה באנו.
"אתה בטוח שאנחנו בדרך הנכונה?" שאלתי.
הוא הנהן לעברי, הכל בסדר, אין מה לדאוג.
ברמקולים של המכונית התנגן שיר חדש, התרווחתי בכיסא, הבטתי בנוף החולף.
אוטובוס עייף
נוסע לאט
כבשים עולות מתוך הואדי
מבעד לחלון פתוח
חליל רחוק נמזג ברוח
מעיין זורם נפתח בי
הלב שקפא הפשיר
לא חוזר לעיר
ממשיך לנסוע
מאחור השארתי עיר מתכת
מלפני הדרך מתמשכת
אור זהב בין הערביים
איזה שיטפון פנימי
זורם בתוך תוכי
מתוך הלב אל הלחיים
הלב שקפא הפשיר
לא חוזר לעיר
ממשיך לנסוע
בספר מלכים מסופר על אליהו הנביא שהלך במדבר ארבעים יום וארבעים לילה עד שהגיע אל הר חורב, נכנס למערה וחווה שם חזיון מופלא.
רוח גדולה נשבה ובת קול אמרה: "לא ברוח אלוהים,"
ואחר כך היה רעש אדיר, ובת קול אמרה – "לא ברעש,"
ואחר כך אש - "לא באש,"
ואחרי האש - קול דממה דקה
ובקול הדממה מתגלה התודעה הגבוהה ביקום.
בעולם הזה אנחנו חיים במעגלי צליל וזמן של שביעיות. השבע הוא הטבע,
אבל היום השמיני והצליל השמיני הם מעבר לזמן ולמקום.
אליהו שמע את קול הדממה הדקה, האולטרסאונד.
מרחב אינסופי של דממה, שממנה הכל התחיל ואליה הכל הולך.
זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום
כשאף אחד עוד לא היה ממש מוכן
זה עבר בכל התדרים בכל הערוצים
מהכביש המהיר לכל בית בעיר
אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה
לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה
דממה דקה
זה תפס את ראש הממשלה באמצע הגילוח
הוא רץ לטלפון אבל שמע את זה גם שם
זה נכנס בשידור חי אל תוכניות האירוח
וזה השתיק שם את כולם
אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה
לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה
דממה דקה
זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום
קרה במציאות אבל הרגיש חלום
וכל איש לבדו אז עמד על עומדו
ושמע את זה בא מתוכו
דממה דקה
מה שהיה הוא שיהיה
מה שהיה הוא שיהיה
