שלוש ושלושים מילים ולחן: מאור כהן
בשלוש ושלושים לפנות בוקר
את פתח הבית יצא
המפתח בתוך העציץ
את השער עבר בקפיצה
הוא נעל סנדלים עם הגרב
והרחיק עד לקצה העולם
ובשש ושלושים לפנות ערב
ירד אל הים
הזדנב אחרי זוג מקומי
ששיטה בו כמו רוח של סתיו
והפשיט את צללית ילדותו
כאילו הייתה סנדליו
הסתובב העולם לתפארת
והשמש שקעה אל החול
ובתוך השקיעה הבוערת
הוא לפתע הבין את הכל
בחצר אחורית באירופה
הוא מצא את עצמו מתעורר
ולמרות שדלק בו החושך
כבה בו הצל של הנר
הוא זקוק למרחב הוא יודע
וזקוק לסורג כמו ברכה
ועד כמה שאור משגע
טובה לו יותר חשיכה
בחיים הכתובים בלי תוחלת
לפעמים גם הפחד מפחיד
ואפשר לטייל בעולם
לדקה, ואולי לתמיד
ולקפוץ על חומות בית הכלא
הקרוי בפי כל - האדם
ובשש ושלושים לפנות ערב
לדעת לבוא אל הים.
מה היה בעיניו את שואלת
שהפיל אותך אל הרצפה
ובארבע וקצת לפנות בוקר
הוא פתח את הדלת ויצא
יש ימים שהשמש עוצרת
ועומדת דקה במקום
ואותך - כמו שהוא – מפזרת,
ונותנת לך רגע של אור.