שיר ביטון / אני ותל אביב

זה לילה קר בתל אביב אני שותקת,
כל אחד מסביבי נראה צמא לחום וחיבוק.
זה לילה קר בתל אביב העיר זועקת,
מסתירה את הכל במסווה של איפוק.

מן יום מוזר בתל אביב אני נודדת,
עד לסוף בן יהודה כבר אפשר לראות די ברור.
זה יום אכזר בתל אביב אני שורדת
מסתירה את עצמי בקצה ענן שבור.

מקווה שהקיץ ייקח
את כל מה שהשאיר בי החורף,
ממול מתפשט הלילה
אורו משכר בעיני.
מקווה שהחורף יבוא וירים
את הקיץ בעורף כמו חתול.
ישטוף צלקות
יאחה את שברי חיי
תקשיב, אני ותל אביב.

ואהבת חיי ברחוב אחר הולכת,
מחפשת דרכה העיר רק מביטה מהצד.
לא יכולה לתת לו יד, אני חייבת
לפנות לו מקום כי הוא צריך לבד

מקווה שהקיץ ייקח
את כל מה שהשאיר בי החורף,
ממול מתפשט הלילה
אורו משכר בעיני.
מקווה שהחורף יבוא וירים
את הקיץ בעורף כמו חתול.
ישטוף צלקות
יאחה את שברי חיי...
תל אביב.