עוד מעט
עוד מעט עוד מעט יתחיל לרדת גשם
הרוחות ינשבו מהר
ואתה יושב באיזה חדר
מול קירות עם צבע מתקלף
ובחוץ סופה גוברת העצים
רוקדים ריקוד כאב
עוד תראי יהיה בסדר
כי אצלך כבר מתבהר
עוד מעט יתחיל לרדת גשם
הרוחות ינשבו מהר
ומטריות שחורות על אם הדרך
אנשים ואיתם כאב
עוד תראי יהיה בסדר
בתחזית יש הפסקת אש
ילדים בחולצות בית ספר
יניפו דגלים הרבה
עוד מעט יבוא לכאן השקט
האנשים יצחקו יותר
וברחוב תהיה דרישה מוגברת
לחדשות טובות יותר
עוד תראי יהיה בסדר
בתחזית יש התבהרות חלקית
ואם האש אינה דולקת
אז זו יופי של תחזית
מהפכות ושינויים
אולי אחרי מהפכות ושינויים
הפסקתי להרגיש חיפשתי להדחיק
לקרוא כותרות
לצרוך פרסומות
חומרנות אין סוף
אולי לקנות ואותי קצת לפצות
להכהות חושים שפעם מיהרו לשלוף
לעטוף בעיות בעטיפות של צילופן ירוק
הולכים מתוך שינה, ציונות גדולה
ומה עם המצפון שלנו מת
לאן נוכל , לנווט ?
אולי נשאר מאיתנו רק הצל
שמתעקל ומתפתל
אולי אחרי מהפכות ושינויים
הפסקתי להרגיש
חיפשתי להצדיק
לצרוך מוסכמות
להיות זמין מנותק ממחשבות
הולכים מתוך שינה
ציונות גדולה
ומה עם המצפון שלנו מת?
לאן מוכל, לנווט?
אולי נשאר מאיתנו רק הצל
שמתעקם ומתפתל
אולי אחרי מהפכות ושינויים
הפסקתי להרגיש חיפשתי להדחיק
לקרוא כותרות
לצרוך פרסומות
חומרנות אין סוף
הולכים מתוך שינה
ציונות גדולה
ערב חופשי
ערב חופשי , רק לעצמי, אני לבד
עוצר לרגע
לא מתעצל לעיר שוב חוזר
אותה במה קוראת לי אליה
ההופעה כבר קרובה
הקופה כבר פתוחה
הבאלנס בתשע
האורות נדלקים
אנשים נכנסים
האוויר מתמלא בעשן
ואני , לא נושם
בוחר את השיר, רוצה שיאיר
יותר חזק מהרקע
הדופק עולה
אני מנגן, הכל מתחבר לאותו הרגע
כי באור החזק אין פנים לקהל
כולם נראים כה דומים
כמו מוזיקת רקע
הפזמון מתנגן
הבאס מפרגן
אולי תשיר את זה שוב
צועק לי איש, מהקהל
מקפלים את הכל
יוצאים לאכול
רוצים לחגוג את הרגע
ובסוף המופע
נשאר לבד על הבר
מחכה לשינוי, נאחז ברגע
סוף עידן המילים
סוף עידן המילים
בחוץ המון אנשים שותקים
מבקשים הם לדעת יותר
סוף עידן התמימים
בחוץ המון אנשים רעים
ופוגעים בחשוב באמת
אבל בינתיים אני לא פוגש אנשים
בפינה מרוחקת מביט בנופים רחוקים
מה זה חשוב באמת
לשחות נגד הזרם בלי להירטב
אבל בינתיים בורח עדיין
סוף עידן המילים
בחוץ המון אנשים שותקים
מבקשים הם לדעת יותר
סוף עידן התמימים
בחוץ המון אנשים רעים
ופוגעים בחשוב באמת
אבל בינתיים אני לא פוגש אנשים
בפינה מרוחקת מביט בנופים רחוקים
מה זה חשוב באמת
לשחות נגד הזרם בלי להירטב
אבל בינתיים בורח עדיין
מהשקט , מהרעש
בינתיים בורח עדיין
מהעומס מהפחד
רוטשילד
יש ימים בהם אני נוהג להביט
על רחוב שנגמר בשדרות של עצים
ואנשים בו מתאספים
בקבוצות של חמישים
ואני מביט מהחלון
ואפשר לומר שהם תמיד בדרך
לעוד פגישה
עוד יום של עבודה
או עם הכלב בשדרה
יש ימים בהם אני נוהג להביט
על רחוב בו עומדים בתים לבנים
ומתחתם יש אנשים
שרוב היום רק צועקים
ואני מביט מהחלון
ואפשר לומר שהם תמיד בדרך
לעוד פגישה עוד יום של עבודה
או עם הכלב בשדרה
יש ימים בהם אני נוהג להביט
על רחוב שנגמר בשדרות של עצים
אך רק ביום שבת מוקדם
הרעש בשדרה נדם
ואני יוצא אל הרחוב
ואפשר לומר שיש כאן איזה שקט
שלי מזכיר את העיר לפני שנים
כמו שהזקנים זוכרים
לא יכולתי
לא יכולתי
להגיד לך , שהכל כמעט נגמר
הימים של סוף נובמבר
ובלב הקור נשאר
ויש משהו מוזר
צבע מסויים
שמזכיר לי אותך
לו יכולתי
לספר לך
על כל מה שרק כואב
עם הזמן נראת הדרך
חכמה מההולך
כי בי משהו נסדק
חלום אחד ישן
שמזכיר לי
אותך
לא יכולתי
להגיד לך שהכל
כמעט נגמר
הימים של סוף נובמבר
ובלב הקור נשאר
ויש משהו מוזר
צבע מסויים
שמזכיר לי אותך
לא יכולתי להגיד לך
שהכל כמעט נגמר
הקרקס הנודד
לא רציתי דבר
שלא ביקשתי ממך
אולי טיול מאורגן במחוזות ילדותך
ואני כמו לוליין בקרקס הנודד
לא מצליח לשמור
על שיווי משקלך
אני נופל
והרשת איננה פרוסה
ידך מידי נשמטה
החיים כמו מקל מסתובב
ואני הליצן
שהחליט לעזוב
להיות איש מכובד
עם אישה בית ודג
אבל החיים
הם קרקס מתמשך
על חבלים מתהלך
מאוזן לא נופל
ואנשים רק נוהמים שואגים
לפעמים הם קמים
ולרוב הם בכלל לא מתכוונים
לפעמים כשאתה
לפעמים כשאתה
נמצא במנוסה
בא לך לעזוב את הכל
לבא לך לעזוב את הכל
לברוח מביתך
לסור לדרכך
והכי חשוב לגלות בעצמך
אתה תמיד משתגע
אם אתה במקום אחד
ואין, לך בררה אלה לעזוב
וללכת
ואותם אנשים
שתמיד שואלים
רק שאלות נכונות
רק שאלות נכונות
אתה תמיד משתגע אם
אתה במקום אחד
ואין לך בררה אלה לעזוב
וללכת
ככה זה כשאתה
במצב של אין בררה
והכל מסתחרר וחוזר
והכל מסתחרר וחוזר
הבריחה מחזירה
למציאות האכזבה
ומה כבר תגלה בעצמך
אתה תמיד משתגע אם
אתה במקום אחד
ואין לך בררה אלה לעזוב
וללכת.
אתה תמיד משתגע אם
אתה במקום אחד
אתה במקום אחד
אתה במקום אחד
איך היינו יחד
לעיתים אינני מתכוון
לדברים אותם אני אומר
לפעמיים אני טועה
לפעמיים אני רוצה
מחשבות רצות
לכל הכיוונים
מאשימות סולחות
מעמידות פנים
לפעמים אני רוצה
לעבור את הקצה
את זוכרת
איך חיינו יחד
הבדידות הייתה כמו קשר מחבר
את זוכר איך חיינו פעם
שוב בשניים מול העצב הסובב
כמו אז
לעיתים אינני מבקש
לעצמי אולי איני דורש
לפעמים אני חולם
שאת חלק מהשלם
את זוכרת איך חיינו יחד
הבדידות הייתה כמו קשר מחבר
את זוכרת איך חיינו פעם
שוב בשניים מול העצב הסובב
כמו אז
לעיתים אינני מתכון
היי אתה
היי אתה
קצת שיכור מתנדנד
לא הגיע זמן לברוח
אין דרך שהיא בטוחה
צריך לדרוך בכל הכח
אולי כדאי לתפוס מקום
בשורות הכי טובות
כי גם אם , יושבים באמצע
הסוף נראה אותו דבר
היי אתה מעורפל רדוף שדים
לא הגיע זמן לצרוח
להשתחרר מהפחדים
ולפרוץ כמה קווים
כי גם אם, צריך ללכת
להחזיק הכל בפנים
היי אתה, קצת שיכור מתנדנד
לא הגיע זמן לברוח
שקרי לי
אינני רוצה לגעת
אינני רוצה לחלום יותר
זו תחושת הטרוף
שאחזת בגוף
אינני, אינני, רוצה
אז תני אולי לשכוח
שקרי לי שלא אראה באמת
זה מצב שכזה
איני יכול לו יותר
להתעורר כבר
לצאת רק מזה
ובחוץ העננים כבדים
וריק בגינת המשחקים
נגמרו המילים
שקט כזה ביננו
אינני רוצה
להיות כאן
חלק מרוב , חלק מכלום
לזרום כמו כולם
להזדקן עם הזמן
לחיות , לישון , למות
ורצים, רודפים, שולפים עד שנופלים
חלק קמים ושוב מנסים
ללכת
אינני רוצה לגעת
אינני רוצה לחלום יותר
זו תחושת הטרוף
שאוחזת בגוף
אינני, אינני, רוצה
ובחוץ העננים כבדים
וריק בגינת המשחקים
נגמרו המילים ,
שקט כזה ביננו
אינני רוצה להיות כאן
חלק מרוב חלק מכלום
לזרום כמו כולם
להזדקן עם הזמן
לחות , לישון , למות
מלאכים בשמיים
היום כשאנחנו יחד
עומדים במרחק נגיעה
מילה, שלפעמים נאמרת
תיגע , תיגע גם בך
הלאה, מלאכים בשמיים
ויש עדיין מקום, לאהוב
הלאה מלאכיים בשמיים
ויש עדיין מקום לאהוב
היום כשהמילים עדיין
מנסות לתקן את הכל
אך מילים, כטיפות של מים
מנסות להצמיח תקוות
הלאה מלאכים בשמיים
ויש עדיין מקום לאהוב
הלאה, מלאכים בשמיים
ויש עדיין מקום לאהוב
היום כשאנחנו שניים
עומדים, מקשיבים בשתיקה
ולבד מביטים בעצב
על כל מה שהיה
הלאה מלאכים בשמיים
ויש עדיין מקום לאהוב
הלאה מלאכים בשמיים
ויש עדיין מקום לאהוב
