היא תבוא אלי
ואולי תופיע
ואני אחכה לה בפנים
עוד מעט תבוא השמש
היא תזרח, איש לא יברח
באור היום
אפשר להיות בטוח
כי השמש מחממת את כולם
גם מי שליבו קר כקרח
מרגיש משהו חדש
הינה באה השמש
ואני אינני פוחד
הינה באה השמש
הופכת את החושך
לצל
היא תבוא אלי
בשמיים תופיע
גדולה, צהובה ושקרנית
והיא מנסה ללא הרף
להאיר על הלכלוך שמסביב
הינה באה השמש
ואני אינני פוחד
הינה באה השמש
ואני אינני פוחד
כולנו זקוקים למקום של שקט
כולנו צריכים את מגע האור
עוד רגע אחד
אני אהיה קרובה
עייפה מלראות
אותך בתמונות ישנות
גבוה לאן את הולכת
אינך מסתובבת
את עוד כאן
גבוה , מעבר לגשר
אותו היא אוהבת
היא עוד כאן
לא יכולתי להבין
אני יודעת , קצת דומעת
לא יכולתי להכיל
אותך, גם לרגע
מתגעגעת
כולנו זקוקים למקום של שקט
פרפרים שרוצים
לעוף אל האור
עוד רגע אחד
אני אצא אל האור
מסונוורת מלראות
אותך מלראות אותך משתקף מרחוק
גבוה לאן את הולכת
אינך מסתובבת
את עוד כאן
גבוה , מעבר לגשר
אותו היא אוהבת
היא עוד כאן
לא יכולת להבין
אני יודעת , קצת דומעת
לא יכולת להכיל
אותך, גם לרגע
מתגעגעת
הימים יפים יותר
האור סביבך בהיר יותר
מסביב הכל חולף
בלי מסגרות יפה יותר
זה בא לי טוב
כל כך קרוב
לי זה כלל לא משנה
הימים בהירים יותר
אותי האור לא מסנוור
מסביבי המון שואג
והעולם כבר לא דואג
סדקים שקופים
רסיסי מילים
לי זה כלל לא משנה
עולה על הרכבת
סופר את הדקות
הכרוז חוזר ברקע
על שמות התחנות
המוני נוסעים, יושבים בתוך קרונות
מביטים רחוק, אל מסך ההודעות
בשמיים עפה לה ציפור
אל תוך הלילה
היא תמיד יודעת איך לחזור
לבד הביתה
מחכה לשעת ההתכנסות
בודק שיש לי תעודת זהות
זה זמן לחתום
כל מה שרציתי לבקש
כלוא בתוך נייר
אביא לך אור
אל הבדידות הגדולה
בנפילות לא אאבד אחיזה
אהיה שם תמיד בחולצה מגוהצת
בימים שהם חול וימים לתפארת
השאר אהיה איתך
ואת? מרסיסים מרכיב מחדש
מהשברים , ממציא מחדש
חוזר אל הרכבת
סופר את הדקות
הכרוז חוזר ברקע
על שמות התחנות
האנשים קרובים
המרחק גדול
לא מדברים הרבה
רק צמודים להודעת
בשמיים עפה לה ציפור
בשמי בערב
היא תמיד תדע לאן לחזור
רוצה הביתה
חליפות תפורות ואנשים
תאורת משרד ומחשבים
זה זמן לחתום
התשובות תמיד מעורפלות
כלואות בתוך נייר
אביא לך אור
אל הבדידות הגדולה
בנפילות לא אאבד אחיזה
זיכרון הדברים הדברים
התחלה של עוד דרך
המשמעות בשבילי לא לגמרי מובנת
מרסיסים מרכיב מחדש
מהשברים ממציא מחדש
את עצמי
הייתי פוגש אותך שוב
במרפסת גדולה מול שמיים
מנגנים הרבה מדברים על החיים
ואני מרגיש כה כאוב
ולא ניפגש יותר
לא אנגן איתך שוב
הייתי שואל אותך חבר
אם הלחנת שיר חדש לכבוד הקיץ
נגן לי שיר , מרגיש קצת אבוד
הטקס נגמר
הפסנתר כבר נסגר
כבו הצלילים ההם
הייתי חולמת אותך שוב
מנגן עוד ניגון לעת ערב
מול שמיים כחולים
והדף שלך ,ריק
והלב מרגיש כה כאוב
ולא ניפגש יותר,
לא אנגן איתך שוב
הטקס נגמר
הפסנתר כבר נסגר
כבו הצלילים ההם
תם הטקס
התקווה כבר אינה נחוצה
בסרטים הכי יפים הטובים בסוף מנצחים
ועכשיו אחרי חצות,
מחשבות מתרוצצות.
מתגעגע,
נוגע,
ואת פשוט אינך
ועכשיו לאור נרות
מחשבות על הקירות
משתגע, דומע
ואת פשוט אינך
זה אני שלא מבין
אינני עונה
זה אני שלא מקשיב
אינני רוצה
ועכשיו לאור היום
אני החושך בתהום
מתלקח, כמעט שוכח
ואת פשוט אינך
זה אני שלא מבין
אינני עונה
זה אני שלא מקשיב
אינני רוצה
ועכשיו אחרי חצות
מחשבות מתרוצצות
מתגעגע, נוגע
ואת פשוט אינך
במקום מעט רחוק ומנוכר
נותרו דרכי עפר, ממול עומד הכפר
מהכביש כלום לא נותר
פרשי ברזל , מדויקים ממונעים
נעים בקו ישר,
אל עבר העשן
מותירים ענן לבן
חזקה היא אש המלחמה
שורפת לא מרפה
רסיסים שורקים בלי הפסקה
כבדה היא אש המלחמה
לתפוס עמדות , להביט מכוונות
יש לאחוז חזק, לשכב ולחכות
רק רוצים לחיות
זה מקום שבו אבדו החברים
מקום מוקף אויבים
חלקם גלויי פנים
רובם עוד מחכים
מחר נשוב, זה כל מה שחשוב
על אדמה זרה ,
הארזים נפלו
הציפורים עזבו
כבדה היא אש המלחמה
במקום מעט רחוק ומנוכר
נותרו דרכי עפר
ממול עומד הכפר
מהכביש כלום לא נותר
חזקה היא אש המלחמה
שורפת לא מרפה
רסיסים, שורקים בלי הפסקה
כבדה היא אש המלחמה
לא ראיתי דבר
שלא הסתרתי ממך
מקום מיותר, מקום עם אמת
העיניים רואות, עיוור הוא הזמן
לא מרגיש יותר כלום
הלב שוב נדם
ואין אין נוסטלגיה
העיר משונה לא דולק בה האור
הצל שוב נפרם, ערירי ואפור
רצינו הכל, אך ההכל לא רצה
לאט לאט בזריזות
עדיף בריצה
ואין אין נוסטלגיה
מאוחר לסיים
אז למה להתחיל
מה שהיה נעלם
נדרס כרגיל
אהבת נעורים,
קולנוע ישן
ציירו עיר חדשה ,
מחקו את כולם
ואין, אין נוסטלגיה
ברחוב המתחדש
מול הצומת הרועש
שנינו יחד מחפשים
מקום אחד
בניין קטן כחול
היה פעם קולנוע גדול
ממנו השקפנו יחד
על העולם, בלי כל העול
החיים כמו סרט איטלקי
פרדיסו ואני
באלנבי כמו אז
סרטים בכל מיני שפות
אהבות הראשונות
שהיו מזמן
אלף מקומות נוצצים
ומסך אחד
מסך אחד
בתוך עולמות משונים
טובים וגם רעים
שוב ילדים
משחקים עם מקלות
בין בניינים
כמו בסרטים בשחור לבן
כמו אז
ברחוב המתחדש
יש בניין שמתעקש
היה בו פעם כל מה שמסעיר
את הדמיון
שורות של כיסאות
חולמים בהמון שפות
עולם שארוז רק לנו
בכרטיס אחד
החיים כמו סרט איטלקי
פרדיסו ואני באלנבי כמו אז
סרטים בכל מיני שפות
אהבות הראשונות שהיו מזמן
אלף עולמות נוצצים
וגלקסיה אחת
גלקסיה אחת
יש חרבות וקסמים
וחבורה אחת, של גיבורים
היינו עפים
לא חגורים למציאות
חופשיים, לחלום
אלף מקומות נוצצים
ומסך אחד, מסך אחד
בתוך עולמות משונים
טובים וגם רעים, שוב ילדים
משחקים עם מקלות בין בניינים
כמו בסרטים בשחור לבן
כמו אז
בראשית הים יבוא ( הים יבוא)
לא יגור איש לידו ( הים יבוא)
בראשית הים יבוא יבוא
השכימה אל יומה
אל הים יצאה
לא לקחה דבר
לא הייתה צריכה
היא בסירה לבנה
מפליגה עם הרוח
והרוח איתה
כמה שאני אוהב אותה
בסערות הגדולות
אינני פוחד
כמה שאני אוהב אותה
בסערות הגדולות אינני פוחד
בראשית הים יבוא ( הים יבוא )
והעמיק בשירתו ( הים יבוא)
וסירה קטנה תפליג דרכו
שטה לה סירה
מול חוף כחול כחול
את מפרשיה רקומים
צורות של כוכבים
היא שטה מהר
מול הים הגדול
והאופק כחול
כמה שאני רוצה אותה
בסערות הגדולות
אינני עוזב
כמה שאני רוצה אותה
בסערות הגדולות אינני פוחד
בראשית הים יבוא
וישבור גלים מול נוף
איך תאמין סירה
להבטחה של חוף
הים יבוא
אדם אלמוני
בסוף יום
ממיטתו הרחבה
בולטת דמות בודדה
והקור חודר לעצמות.
פלוני אלמוני,
בסוף יום.
מושך
מפקיד את
שאריות כספו
בסוף יומו
נרדם מול המסך
עוד מעט תזרח
שמש חזקה
של יום, לא מאוחר
החדר כבר מואר,
בגד חדש ללבוש,
מרגיש נבוך
לצאת מתוך הבור,
אל האור.
כל אחד זקוק לגאולה
לו הייתה לצידו בסוף היום.
כמו ציור הופך
ליצירה שלמה
משיכת מכחול
שמשנה הכל
עוד מעט מחר
השמש תזרח
גם פה, תביא תקווה
החדר כבר מואר
בגד חדש ללבוש
מרגיש נבוך
כל אחד צריך התחלה
כל אחד זקוק לשמחה
פלוני אלמוני בסוף יום
מושך , מפקיד את שאריות
כספו , בסוף יומו
נרדם מול המסך
היא עוד תזרח
שמש חזקה של יום
החדר מואר
בגד חדש ללבוש
בית קפה
ברחוב הומה
זוג יפה
יושב בפינה
ציפור קטנה
מחפשת שלל
פרור שנפל בשדרה
כל שעה שם נחשבת
הוא מחכה היא מאחרת
ההזמנה כבר ממתינה
בית קפה
בשעת התה
הוא לא מקשיב למילה
כל מה שאמרה לו
נשכח כבר
בזמן שחשב על תשובה
כל בעיה שם נפתרת
המריבה שם נגמרת
בשיחה על קפה ועוגה
מקום קטן, לא רחוק מכאן
נחמה, לנפש שזקוקה לנשימה
״כשיש קפה העולם יפה״
כך נכתב, על שלט ליד הקופה
כל שעה שם נחשבת
הוא מחכה , היא מאחרת
ההזמנה כבר ממתינה
מקום קטן, לא רחוק מכאן
נחמה, לנפש שזקוקה לנשימה
״כשיש קפה העולם יפה״
כך נכתב, על שלט ליד הקופה
אל הרחמים
שעושה לנו ניסים
אל כל התפילות
מליבנו הן יוצאות
שמע קולי
שמע קולנו
שמע את עמך, ישראל
שירת מלאכים
תישמע במרומים
פתח שערים
אחד אנשים
השב את אחינו
עשה שיהיה טוב
רחם עלינו
כי לבנו טוב
אל הרחמים
שעושה לנו ניסים
אל כל התפילות
מליבנו הן יוצאות
שמע קולי
שמע קולנו
שמע את עמך, ישראל
שירת מלאכים
תישמע במרומים
פתח שערים
אחד אנשים
השב את אחיותינו
עשה שיהיה טוב
רחם עלינו
כי לבנו טוב
שב ילד שב הבט אל השמיים
שם הסתיו מסתתר
והחורף לא רואה
שב ילד שב
איחרת שעתיים
לא נעים להיכנס
לבית ספר שכבר ריק
כל מי שלא בטוח
כל מי שאיבד עניין
אני כאן אני כאן בקצה עולם
אני כאן כמו כולם
תמה לה מערכה ראשונה
השנייה מתחילה עוד דקה
אני כאן אני כאן בקצה האולם
יושב לבד כמו כולם
שב ילד שב , הבט אל השמיים
עפיפון שם עובר והחבל מסתבך
כל הילדים גדלו בינתיים
ואתה כבר נמצא במקום אחר
כל מי שלא בטוח
כל מי שאיבד אותך
אני כאן אני כאן
בקצה מדבר
אני בסוף העולם
מחוץ לזמן
בתוך מרחב
עמוק וקצת מפחיד
מרחף עובר
לא מתרגל
שואף מעט אוויר
אבק כוכבים
שמכתים את הבגדים
מחפש לי מקום
לקחת זמן ורק לנשום
נוסע, אורז מזוודה לעצמי
מוחק ,מוחק את הכל לתמיד
בתחנת חלל דועכת
שולח לך זיכרון-אחרון
לפני- שעוזבים
נסיעה שלא נגמרת
מאה שנה
בכיוון אחד
רחוק מכולם
מחוץ לעולם
ללא משקל
בחליפת חלל
שקוע בעצמי
בשיווי משקל
עף למרחק
האופק ערפילי
אבק כוכבים
ששקע לפני שנים
הדובה הגדולה
לא נראית כלל
מפחידה
נוסע, אורז מזוודה לעצמי
מוחק, מוחק את הכל לתמיד
בתחנת חלל דועכת שולח לך
זיכרון אחרון
לפני ,שעוזבים
האין סוף אין לו התחלה
הסיום של כל תחנה
מחפש בכל היקום קצת תקווה
אין זמן בשעון החול
יש מכונה שמסובבת הכל
מרגיש עכשיו שבא לי לצעוק
מרגיש עכשיו שבא לי לצעוק
מילים לחן ושירה: יובל נאדל
גיטרות: יובל נאדל
תופים: עומרי גלפרין
עיבודים: יאיר סתוי ויובל נאדל
הוקלט באולפני לירי
שירה בשיר "הטובים בסוף מנצחים ": רעות חזן
שירה בשיר: "שיר לשקט": נעמי מאירי ישראלי
קולות בשיר " מחבואים" מאיה ויעל נאדל
בשיר "אש המלחמה" פסנתר ועיבוד איתי אברמוביץ הוקלט באולפני יוניטון ( UNITON)
