עופר פריאון מארח את אליה סממה / כל כך קרוב

כל כך קרוב שאי אפשר לגעת
כל כך שקוף שאי אפשר לראות
עובר ליד אך לא יכול לשכוח
שם זה נקבר
חבוי בין השורות
כשאני שומע זו המיית רכבת, זו שריקה קרבה
כשאני פוקח את עיניי רואה חומה בצורה
להקת שחפים עוברת
שמחה במעופה
ואני יודע
אמצא את התשובה
(עובר ליד אך לא יכול לשכוח)
עדיין שם
בכל מיני צורות