חיים ברליאה / מיד אחרי המלחמה

מיד אחרי המלחמה העדרים חזרו לאחו
ונרקיסים פרסו מרבד לבן כמו שמלת כלה
אנפות לבנות-כנף על צמרות שוב נחו
ורק על שפת הנחל חרש רוח יללה.

מיד אחרי המלחמה החסידות פרחו ועפו
הגביהו עוף בלי להביט אל שדה הקטל הנורא
וגם אחרי שנעלמו באופק על המים צפו
כמה נוצות צחורות וגם נוצה אחת שחורה.

והיא בפתח שוב מוחה את דמעותיה
אוספת אט את כוחותיה על אף כל הכאב
יודעת ששנים רבות עוד לפניה
ועד סופן לא תימחה אותה שריטה בלב.

מיד אחרי המלחמה הכול כמו מימים ימימה
צחוק ילדים ביד רכה שוב מלטף את העולם
חיוורים ואפורי פנים החיילים חוזרים לאמא
החיילים חוזרים לאמא, בעצם לא כולם.

והיא בפתח שוב מוחה את דמעותיה
אוספת אט את כוחותיה על אף כל הכאב
יודעת ששנים רבות עוד לפניה
ועד סופן לא תימחה אותה שריטה בלב.